הפאוליסט

טורניר כדורגל הנשים של אולימפיאדת בייג'ין 2008 הנפיק אחלה רבע גמר. זה יקרה ביום שישי, 15 באוגוסט. סין, ברזיל וארה"ב עלו מהמקום הראשון; שבדיה, גרמניה ונורבגיה עלו מהמקום השני; קנדה ויפן עלו מהמקום השלישי; ארגנטינה, צפון קוריאה, ניגריה וניו זילנד נוסעות הביתה.

סין - יפן

מלחמת עולם, דם ואש. היפניות מאוד מרשימות, הסיניות טובות ועם גב ביתי מוחלט שיהיה מאוד משמעותי במשחק הזה. אם היה מדובר רק בכדורגל הייתי מהמר על היפניות בלי למצמץ. ראיתי אותן משוות מול ניו זילנד (2-2) וראיתי אותן רומסות את הנורבגיות (1-5). באמצע הן הפסידו לאמריקניות (1-0) שהגיעו עצבניות מאוד אחרי ההפסד 2-0 לנורבגיה במשחק הפתיחה. ליפניות יש אופי, הן מהירות ונראה לי שהן בנויות לטורניר בהיבט של כושר גופני.

את הסיניות ראיתי רק בתקצירים, אבל אני יודע שזאת נבחרת טובה וחזקה. הן עשו את העבודה מול ארגנטינה (0-2) ומול שבדיה (1-2) ולא הצליחו לפצח את הקנדיות המפתיעות (1-1). אפשר להניח שהן לא ממוטטות.

כל זה לא משנה, מדובר במשחק שהוא מעבר לכל חישוב או תסריט. ובהנחה שנבחרות הגברים של סין ויפן יעופו כבר מהבתים, עוד יותר.

ארה"ב - קנדה

בדיוק הפוך. ממש משחק ידידות. ארה"ב פייבוריטית ברורה והיא גם עצבנית מאוד, בשני המובנים - החיובי והשלילי. האמריקניות הפסידו לנורבגיות במשחק הפתיחה משני גולים תוך ארבע דקות, אבל בסוף הן עלו מהמקום הראשון. זאת לא נבחרת אמריקנית ששווה מדליית זהב.

הקנדיות הן הפתעת הטורניר. אמנם הן עלו רק מהמקום השלישי, אבל אחרי ניצחון על ארגנטינה 1-2 ותיקו 1-1 מול סין. לשבדיות הן הפסידו.

השאלה היחידה היא מה יותר חזק - המוטיבציה העצבנית של האמריקניות או ההתלהבות של הקנדיות. נראה לי שזה משחק של ניסיון וכוח, שני פרמטרים בהן האמריקניות עולות על הקנדיות בכמה דרגות. רבע גמר פיקנטי שיעשה חגיגה תקשורתית בצפון אמריקה אבל יהיה לגמרי חד צדדי בסין.

ברזיל - נורבגיה

באנקר. הנורבגיות גמורות מכל היבט שהוא, אחרי התבוסה ליפניות. ברזיל גדולה עליהן.

גרמניה - שבדיה

עוד באנקר. הגרמניות הן אלופות העולם והן ממש ממש טובות. השבדיות מאוד רוצות אבל ההגרלה אכזרית.

בסך הכל טורניר הנשים האולימפי מספק את הסחורה ואפילו בגדול. זה טורניר הנשים הכי מהיר שראיתי אי פעם והוא גם מרתק. חצי הגמר ביום שני, 18 באוגוסט. הימור שלי:

סין - ארה"ב (הלוואי יפן - ארה"ב)

ברזיל - גרמניה (לא חוכמה לנחש. שחזור גמר מונדיאל 2007)

ב-06.08.2008 באו הבית"רים אצל האשכנזים הפולנים, וויסלה קראקוב, עם יתרון 1-2 מהמשחק הראשון. המטרה לעבור לשלב השלישי במוקדמות ליגת האלופות 2008/9 ולהגיע למפגש כפול עם ברצלונה. כל תיקו היה מספיק אבל בית"ר נמחצה 0-5. למדתי כמה דברים:

1. כדורגל מתחיל בהגנה. אין הגנה, אין סיכוי. לא חשוב כמה חלוצים יש.
2. אם יש בכדורגל כאלה שרצים וכאלה שהולכים, אלה שרצים מנצחים.
3. כשאומרים הכנה מנטאלית לא מתכוונים רק לכך שחושבים על זה.
4. בהפסד 0-5 אי אפשר להאשים את השוער (עם כל האי כבוד).
5. מי שחושב על המשחק הבא מפסיד את המשחק הנוכחי. בכדורגל הראש צריך להיות איפה שהרגליים.
6. אם קצת תלאות טיסה שוברות אותך, אתה לא בנוי לכדורגל האירופי.
7. בכסף אפשר לקנות אויר אבל אי אפשר לקנות רוח.
8. אם אתה צריך 1-2 ומובילים עליך 0-2 כדאי לנסות להבקיע.
9. על עידן טל לא בונים קבוצה ועל אריק בנאדו לא בונים הגנה.
10. גם שחקנים התקפיים צריכים לדעת לחלץ כדור.
11. אבירם ברוכיאן מזכיר את דני דין יותר מאשר את מלמיליאן.

הקהל של קראקוב במשחק של אתמול, לטובת הקהל הבית"רי

מקור

אתמול קראתי דבר מצחיק; ליאור אסולין מתכנן לתבוע את המועדון שלו, הפועל תל אביב, בגין פגיעה בכושרו הגופני. מסתבר כי ליאור אסולין אינו מורשה להתאמן עם הקבוצה הבוגרת ונאלץ להתאמן עם הנוער. לטענת אסולין, כפי שניסח עו"ד שי אליאס, כושרו הגופני של אסולין נפגע.

בלי להיכנס לכל פרטי הצ'ילבה בין הפועל תל אביב לבין ליאור אסולין (קזינו, בילויים ושאר ירקות) זה מאוד מצחיק. למה? כי אסולין לא צריך אף אחד כדי לשמור על כושר גופני. שירוץ על החוף, יאכל ירקות, יעשה חדר כושר, ילך ברגל ויעשה התעמלות בסלון. אולי אסולין לא מסוגל לעשות זאת ללא מסגרת קבוצתית, אבל זאת כבר בעיית אופי שלו ולא עניין משפטי. אין מה לעשות, כדי לשמור על כושר גופני צריך משמעת עצמית. עד כמה שאני מכיר את אסולין, משמעת עצמית זה לא ברפרטואר שלו. למעשה, אני לא בטוח שמשמעת קבוצתית יש לו.

הגשת התביעה היא, כמובן, תרגיל תקשורתי. חלק ממשחק התפקידים של עונת המלפפונים. אני רואה שתי מטרות: ראשית להזיז את הפועל תל אביב לכאן או לכאן ושנית להזכיר למי שצריך שאסולין בעצם פנוי. שני הדברים מוכיחים שליאור אסולין הוא כבר, בעצם, כדורגלן עבר. פאסה. קומפוזה.

אבל אני רוצה שהתביעה תגיע לדיון משפטי. מאוד מעניין אותי לשמוע את ליאור אסולין משיב לשאלה "למה בעצם אתה לא דואג לכושר הגופני שלך לבד?". שאלה יותר מעניינת יכולה להיות "מה מפריע לך לשמור על כושר גופני במסגרת של קבוצת הנוער?".

מיקוד התביעה בכושר הגופני מדגישה את העובדה שבעניין כושר משחק אין בכלל על מה לדבר. נדמה לי שאסולין איבד אותו מזמן. אולי באיזה קזינו.

מכבי תל-אביב הפסידה פעמיים מול אשדוד במשחקי הכנה לעונת 2008/9. בכלל, התוצאות של מכבי תל אביב במשחקי ההכנה בטח לא מרנינות את לב האוהדים. לא ראיתי אף לא אחד מן המשחקים האלה (לא בגלל שאינני אוהד מכבי תל אביב, אלא בגלל שאין לי זמן) ולכן אני לא יכול להביע דעה רצינית על הבלם החדש או על המערכים שמנסה רן בן שמעון. אחרי שראיתי את בית"ר ירושלים מול קראקוב זה כבר לא משנה - מכבי לא תיקח אליפות העונה.

יכול להיות שיש קבוצה טובה, יכול להיות גם שהמאמן טוב (אני מקווה שזאת לא החלטה לעונה), יכול להיות שמשחקי ההכנה הם רק משחקי הכנה. יכול להיות שבמועדון הצהוב של תל אביב הכל ממש דבש - אבל הבדיחה כבר באויר. עכשיו צריך לראות מתי המציאות תתרומם לנגיחה.

איפה הבדיחה אם הכל דבש? בקמפיינים. ה-ק-מ-פ-י-י-נ-י-ם. קמפיין מאור "נמני" בוזגלו, קמפיין רב"ש לא אומר אליפות, קמפיין הסגל היהודי והקמפיין בהא הידיעה - קמפיין הלוחמים.

"איף יו האב טו שוט - שוט. דונט טוק", אומר האדמו"ר המכוער ויורה מתוך האמבטיה. מכבי תל אביב, בניגוד להמלצה, מדבר(ר)ת כל הזמן. טוק, טוק, טוק. זה מתחרז יופי עם "שתוק!".

איך מחליפים סמל כמו נמני באחד שלא כבש גול אחד במדים של נמני? בהבל פה, כהרף עין, מאור בוזגלו הפך לחלק מהמורשת של מכבי תל אביב. לא הספקנו לראות אותו יורד מהמונית לאימון הראשון בצהוב וכבר כל ההיסטוריה של מכבי תל אביב אצלו במגן ביצים. אבל הכל דבש, כי מכירת המנויים העונה יותר טובה מאשר בעונה שעברה. אגב, יש תמונה של בוזגלו על המנוי?

בקמפיין הלוחמים בוזגלו בפרונט עם יד על הסמל. בעצם צריך להגיד "קמפיין הגלדיאטורים". גשם, בוץ, חולצות קרועות, ברקים, רעמים, קולוסאום. המסר ברור: מלחמה וכבוד. יעני, מכביזם. האנטיתזה לגלקטיקוס. אז זהו שלא. כלומר, זה בדיוק אותו דבר - אויר חם. במבט שלישי על תמונת הלוחמים זה נראה לי יותר כמו קמפיין לאבקת כביסה. תכף תכנס בשערי הקולוסאום האמא הנאה שתראה בדיוק איך היא מתגברת בקלות על הנזק שעשו הילדים השובבים.

הכי מצחיק הוא שקמפיין הלוחמים המהוקצע כבר נותן לכל קבוצות ליגת העל את המוטיבציה הנכונה, להראות לדוגמנים של הקמפיין מאיפה נכנסים האריות לזירה. בשתי מילים: גול עצמי.

יצא לי פוקס ודימוי שהבאתי בפוסט המשחק האיטי של ספורט 5 הפך למציאות. יעני, חזיתי את ההגרלה שתפגיש - אם וכאשר - את בית"ר ירושלים עם ברצלונה, בסיבוב השלישי של מוקדמות ליגת האלופות. חבל שלא שלחתי ווינר באותו יום.

את הפוסט כתבתי בעצבים על אתרי חדשות בכלל, ובמקרה הנ"ל על אחד מסוים, שלא עומדים בקריטריון הכי בסיסי של שירות חדשות ואינפורמציה בעידן האינטרנט - זמן אמת. או קי, נתפשר; שיהיה פחות או יותר זמן אמת. ואני לא סופר אותם בדקות וגם לא בשעות בודדות. אז היום, שלושה וחצי ימים אחרי הפוסט, גילי ורמוט כבר מעודכן בסגל של הפועל תל אביב באתר ספורט 5, אבל הסמל החדש של הפועל תל אביב עדיין לא. פאדיחה? לגמרי. ובאינטרנטית עממית - פחחחחח.

אמרו לי שהפוסט הנ"ל הביא הרבה רייטינג (כניסות) של אוהדי הפועל תל אביב מאתר בשם שדים.

אצל השדים האדומים קיבלתי ציונים - החל מטור מטומטם ועד לאחד מטובי הכותבים בישראל. אחרי שהסמקתי (למרות ששני הדברים לא נכונים) גם קראתי. דיברו שם על הכל חוץ מעל זה שבאתר ספורט חשוב (נדמה לי שהוא מדורג מס' 1 ברייטינג של אתרי ספורט) הסמל החדש, שאותו הם בחרו בעצמם, לא מעודכן.

אין מה לדבר, זה שאני כותב בעילום שם, חותם בכינוי "אל פיגו" ואף אחד לא יודע שבעצם קוראים לי דוד כהן - זה חשוב. העובדה שנזפתי גם באתר הרשמי של המועדון בעניין העדכון של גילי ורמוט בסגל - מזה הם נעלבו, השדים האדומים.

אין מה לעשות, שדים חמודים, אני רגיל לסטנדרטים של אתרי מועדונים אחרים. אני ממש מתנצל אם אתגרתי אתכם יותר מדי. אבל בכל זאת, אם באתר של אודינזה הרכש מעודכן באותו יום ובוויקיפדיה הוא מעודכן על הדקה, אני מאמין שאפשר.

בסך הכל אני מאוכזב, כי הגנתי על כבוד הסמל שלהם ומסתבר שזה לגמרי לא אכפת. אבל למה לי להתלונן בעצם, עשיתי רייטינג, לא?