ספורט מהמיתולוגיה

בשנת  1898 עוד הרבה לפני שטסו לירח ותקופת מה לפני שהוקם מועדון כדורגל מסוים בקטלוניה, כתב ה.ג'י. וולס את הספר הבדיוני "מלחמת העולמות". בספר מתוארת פלישה של יצורים מהחלל החיצון אל כדור הארץ וליתר דיוק אל כפר דרומית ל..לונדון. יצורי המאדים נחתו ומיד החלו במתקפה רבתית על תושבי אנגליה תוך שהם משמידים את כל העומד בפניהם.  המתקפה הגיעה מכל עבר, תושביה המבוהלים של לונדון נסו לכל עבר והצבא הבריטי נותר חסר אונים אל מול כוח האש הכביר כל כך של הפולשים בעלי מכונות המלחמה המשוכללות. לאחר מספר ימי לחימה ולמרות התנגדות עיקשת של הצבא האנגלי שניסה לעמוד בפרץ, כבשו הפולשים את לונדון וסביבותיה. רובו של הספר מתואר מנקודת מבטו של עיתונאי שמנסה לברוח מהפולשים, על תוצאות הקרבות בין הפולשים לאנשי הארץ בהמשך.

הערב בלונדון תתקיים מלחמת עולמות נוספת במשחק הגומלין בין צ'לסי לברצלונה. המשחק הראשון בין השתיים הציג התנגשות אמיתית בין שתי אסכולות - האחת הגורסת כי המטרה מקדשת את האמצעים ואילו השנייה טוענת כי האמצעים הם לא פחות קדושים מהמטרה.

צ'לסי במשחק הראשון לא בחלה בדבר  על מנת להשיג את מטרתה-  שמירה על רשת נקייה ותו לא. הרפרטואר כלל בזבוזי זמן לעיתים על סף האבסורד(שחקן נופל, קם ושוב נופל לאחר סיום ההתקפה, בתחומי המגרש כמובן), התחזויות, עבירות רבות, הרכב הגנתי, חילופים הגנתיים וחילוף עמוק לתוך תוספת הזמן על מנת להגיע לחוף מבטחים בשלום.

צופים נייטרלים מהצד אינם נהנים בלשון המעטה לצפות בסוג משחק שכזה ועוד כשהוא מגיע מקבוצת ענק  שמכריזה בכדורגל שלה ש"אנחנו לא הגענו לכאן בכדי לשחק כדורגל, אותנו מעניינת התוצאה שניקח הביתה כדי להגיע לגמר". 

ספרו של וולס עורר הדים רבים ולאורך השנים התבססו עליו יוצרים שונים.  אורסון וולס האגדי תיאר בתכנית רדיו בשנת 38' פלישה דומה של אנשי מאדים אל כדור הארץ, שידור הרדיו עורר בהלה גדולה בניו וניו ג'רסי ואנשים רבים נטשו את בתיהם. הגרסה המפורסמת ביותר של הספר היא כמובן הגרסה המוזיקלית המשובחת של ג'ף ויין בה משולב הסיפור המקורי בקולו של ריצ'רד ברטון. 

אבל צ'לסי לא אשמה גם לא המאמן שלה, היא מבחינתה ומבחינת אוהדיה עשתה את שלה והעבירה את ההכרעה למבצרה הלונדוני בייחוד כשאף אחד לא יזכור את התצוגה הנוראה במידה ובעשרים ושביעי לחודש יניף הקפטן טרי את הגביע שהוא איבד במו רגליו במוסקבה. בעצם מספיק רק שצ'לסי תגיע לרומא.

יש כאלו שמאשימים את שיטת המשחקים ואת שערי החוץ, האבסורד בכל העניין הוא שלמרות שקבוצת החוץ יודעת שכל שער שלה שווה יותר משער רגיל, היא שומרת מכל משמר על שערה ולא מנסה לתקוף ולנסות להשיג הכרעה כוללת. השיטה אולי דפוקה, אבל אם יש משהו שכולם צריכים לזכור הוא שהכללים ידועים מראש וצריך להסתדר איתם על מנת לזכות בתואר הקבוצה הטובה באירופה וזה אומר להתגבר על בונקר או על תוצאה ביתית לא טובה. ובעיקר להיערך להתמודדות של שני משחקים. מפגשי רבע הגמר של אותה הצ'לסי מול ליברפול הוכיחו שהכל אפשרי גם בשיטה הזו.

ברצלונה הייתה מתוסכלת וזה ברור, אבל היא יכולה לבוא בטענות בעיקר לעצמה כי היא הגיעה להזדמנויות (מעטות אמנם) ולא ניצלה אותן. השינויים ההכרחיים בהתקפה הגיעו מאוחר מדי, היא לא הפעילה מספיק את הדמיון והיצירתיות ונתקעה עם אותן התנפצויות על שוברי הגלים. הגורם הנוסף והמשמעותי אליו יכול גווארדיולה לבוא בטענות הוא השופט שהפגין משחק רע כשהוא שרק לכמות עבירות משולשת ללונדונים אולם הוציא מספר זהה של כרטיסים צהובים, ואיפשר את העצירות הבלתי פוסקות במשחק שגרמו להאטה בקצב ולשעון לתקתק במהירות אל עבר הסיום.  כנראה שחלק לא מבוטל מאוהדי בארסה באמת מאמין בקלישאה שעדיף לשחק כדורגל מרהיב ולהפסיד מאשר לשחק כדורגל שלילי ולנצח,  אלא שלאורך זמן כדורגל יפה ללא תוצאות הוא מאכזב באותה מידה כמו כדורגל שלילי, השילוב האולטימטיבי הוא כמובן גם וגם ולאורך זמן מה שנמדד זה התארים ולא הניצחונות המרהיבים שבדרך .

בסופו של הספר מגיע העיתונאי המספר  לקרבת לונדון שנראית חרבה, ועתיד האנושות נראה אבוד. המספר מאבד כל תקווה ומתכוון לוותר על חייו בהליכה אל אנשי המאדים, אלא שאז הוא מגלה שלא נותר מהם זכר הודות לזיהום בקטריאלי אליו לא הייתה לאנשי החלל הגנה, ראוי לציין שלא מדובר בנגיף שמקורו בחזירים ממקסיקו. 

המשחק הראשון הוא כבר היסטוריה והביקורות עליו נשמעו, וכעת הפנים אל הגומלין בו קבוצה אחת מוכרחה לנצח בצורה כלשהי. קשה לי להאמין שהידיניק יבחר להסתגר בצורה כזו בייחוד לנוכח החסרונות ההגנתיים שריאל חשפה בשבת. מהצד השני קשה לי להאמין שברצלונה מסוגלת להפגין כדורגל שכזה שוב לנוכח המאמץ המנטאלי הכביר של שלושה משחקי עונה בתווך של שבוע.  אני משוכנע שיהיה משחק פנטסטי מהסיבה הפשוטה שלכל כך הרבה נפשות פועלות כאן יש מה להוכיח. עם כמות הכישרון שיש על המגרש והאמוציות.

האם יהיה זה ניצחון של ההתקפה המוחצת, או של ההגנה הבלתי עבירה ואולי יתהפכו היוצרות , והאם לוירוס המיסתורי תהיה השפעה על המשחק ? מלחמת העולמות הבאה פשוט חייבת להיות יצירת מופת

וכעת לניסיון פרובוקטיבי וככל הנראה לא מוצלח לשחוט את הפרה הקדושה העונה לשם חוס הידינק.

להידינק הנ"ל ישנו תואר אירופאי אחד בלבד והוא מלפני למעלה משני עשורים עם פ.ס.וו, בדרך אל הגביע הוא עבר את שלב רבע הגמר וחצי הגמר בזכות שער חוץ בודד, ובגמר נשמר תיקו אפס עד לבעיטות הכרעה מאחד עשר מטרים מול בנפיקה. בדרך אל הגמר חלפה הקבוצה על פני ראפיד וינה, בורדו, וגלאטסראיי.

עם פ.ס.וו הוא זכה באותה תקופה בשלוש אליפויות הולנד בתקופה השחורה של מוט הברזל באייאקס שבאותם ימים סבלה מהמשבר הפיננסי הקשה ביותר בתולדותיה, מתקרית קורת הברזל הנוראה ועזיבת ואן באסטן ורייקארד. חוץ מזה פ.ס.וו הייתה אלופה בשנה שלפניו.

לאחר מספר שנים לא משמעותיות בהן אימן בתורכיה ובספרד הוא זכה במשרת מאמן הנבחרת ההולנדית, יורו 96' היה קטסטרופה עם התקרית הגזענית של דווידס, וההשפלה מול אנגליה.

גביע העולם בצרפת נחשב להצלחה הגדולה שלו בנבחרות, אולם צריך לזכור שלהולנד ההיא היה את הסגל המשובח ביותר מאז יורו 88'. את שלב הבתים היא סיימה עם ניצחון אחד על דרום קוריאה ושתי תוצאות תיקו עם בלגיה ומקסיקו. בשלב שמינית הגמר הידינק ניצל בתופסת הזמן עם שער ניצחון של דווידס לאחר החמצת פנדל של יוגוסלביה, תוך שהוא לא עושה חילוף כל תשעים הדקות. ורבע הגמר זכור הודות לשער המדהים בסיום של ברחקאמפ, הרבה הודות לטמטום של אורטגה שהשווה את מספר השחקנים על המגרש עם הרחקה מטופשת מאין כמוה.

בשורה התחתונה עם הסגל הטוב ביותר בעולם לא הצליחה הולנד להעפיל לגמר.

לאחר מכן כשחזר לכדורגל מועדונים הוא נכשל בספרד.

עם דרום קוריאה שם הוא נמצא בדרגת אל, הוא ניצל הגרלת משחקים חלומית ושיפוט מהסיוטים כדי להעפיל לחצי הגמר אליו הגיעה במונדיאל חלש גם תורכיה.

אוסטרליה העפילה לשמינית גמר המונדיאל בגרמניה אחרי ניצחון אחד על יפן ותיקו עם קרואטיה. וביורו האחרון  עם רוסיה הוא ניצח את יוון החלשה הובס על ידי ספרד פעמיים וניצח את שוודיה, המשחק הגדול נגד הולנד ברבע הגמר הגיע  אל מול הולנד שבורה נפשית וחסרה,  אחרי הטרגדיה האישית של בולהארוז. 

חזרה לכדורגל מועדונים הייתה הצלחה יחסית עם פ.ס.וו בתקופה חלשה מאוד של הליגה ההולנדית שממשיכה בהתדרדרות שלה.

לסיכום, אלוף אירופה פעם אחת בקושי, תארים עם פ.ס.וו בלבד, וכישלונות חרוצים מחוץ להולנד ברמת המועדונים.

לא, אני לא חוזר לכתוב או משהו כזה, וכן - אני יודע שאני מנצל את הבמה הזו אולי באופן בלתי ראוי, אבל אני סבור שהרווחתי את הזכות הזו באיזשהו אופן.

התגובה הראשונה שכתבתי בפורום הזה הייתה לפני קצת למעלה מארבע שנים, היא הייתה לקראת המשחק הראשון של הולנד באליפות אירופה שהתקיימה בפורטוגל מול גרמניה.

אחרי שלוש או ארבע תגובות כבר התחלתי להתמכר, אפילו העובדה שהתגובה החמישית או השישית שלי נמחקה (משהו שקישר בין מקצועה של אימו של אדבוקאט לחילוף של רובן באותו משחק עצום של הולנד מול צ'כיה..) לא הצליחה למנוע את הקשר העמוק עם הפורום.

מצאתי בפורום אנשים מרתקים ומעשירים, אנשים מעצבנים, אנשים קטנוניים, אנשים תומכים, אנשים אוהבים, אנשים משכילים, ועוד הרבה מאוד אנשים. עם חלקם גם נפגשתי וחלקם אף הפכו לידידי הטובים. המשותף לכולם היה אחד - האהבה ברמה כזו או אחרת למשחק הפשוט הזה שנקרא כדורגל.

עם הזמן הכתיבה והקריאה בפורום הפכה לחלק מהותי ומשמעותי מאוד בחיי. במשך הזמן, כותבים נפלאים עזבו וחדשים נהדרים הגיעו, נושאים עלו, נושאים ירדו, האתר שינה את פניו, מצאתי עוד מקומות עם אוהדים ברשת וכותבים מצוינים, התוודעתי גם לעולם הבלוגים, אבל דבר אחד נשאר תמיד - האהבה הגדולה למשחק ואצלי לקבוצה שלי אייאקס ולנבחרת בכתום.

הבלוג שהקמתי ושספורטאנטר נתן לי את הבמה לכתוב בו, היה גולת הכותרת בכתיבתי (פרט אולי לבגרות בחיבור בה קיבלתי שמונים אבל הייתי ראוי להרבה יותר, ככל הנראה מי שבדק את המבחן לא הכיר את קרוייף).

השקעתי בו הרבה מאוד ממרצי והתמורה בתחילה לא הייתה גדולה פרט להנאה מהכתיבה, אבל בהמשך היא גברה עם תגובות(לא רבות אמנם) מחממות לב.

לצערי נאלצתי להפסיק ולכתוב בקביעות וברמה מספקת מבחינתי כדי לתחזק את הבלוג באופן סביר ולכן החלטתי לחדול מלכתוב.

בנוסף משהו מהתשוקה לכדורגל בפרט ולספורט בכלל קצת אבד והחלטתי לפתוח בניסוי מדעי הבוחן את יכולתי להתנתק מקבוצתי ומכל המתרחש סביבה.

בינתיים אני מצליח בניסוי (חוץ מתקרית מצערת בה גיליתי שהגורלנו לשחק מול פיורנטינה ולהיות מודחים בשלב הבא של גביע אופ"א), במשך למעלה משלושה שבועות, והתשוקה עדיין לא בוערת בעצמותיי.

הסיבה שאני כותב את הפוסט הזה, היא העובדה שהסיפור הקצר שלי הילדה מהצריף שפרסמתי בבלוג שלי 'ספורט מהמיתולוגיה' הצליח להגיע לתחרות סיפורי כדורגל ההולנדי של חיפה.

התחרות עצמה היא פרויקט מבורך ויפה לזכרו של רענן לוי והגעתי אליה דרך הפרסום באתר.

יש סיפורים מהנים ביותר בתחרות. אני מפנה אתכם אל הסיפור שלי בתחרות. תגובות (אוהדות בלבד!!) יתקבלו בברכה.

בואו להגיב

רוני

בעיתוני ספרד כבר פרסמו שקלאס יאן האנטלאר יגיע בינואר תמורת עשרים מיליון יורו כדי להיות המחליף של רוד ואן ניסטלרוי. אח"כ זה כבר התפרסם בעוד ועוד מקומות גם בהולנד. באייאקס מיהרו להכחיש את הידיעה וטענו לא היו דברים מעולם ושהקפטן לא נמכר לריאל למרות מה שמפרסמת התקשורת.  אחרי כמה שעות כבר הודיעו  שכן מתנהלים מגעים בין המועדונים בקשר להאנטלאר .

למי שלא זוכר, ווסלי שניידר גם היה על פי העיתונות סגור בריאל. אח"כ אייאקס אמרה להד"ם ,סירבה למכור אותו ואמרה שריאל מתנהגת כמו מאפיונר וששניידר שהאריך את חוזהו רק קודם לכן לא ילך.... בסיכומו של דבר(אמנם אני לא נוהג להתנבא, אבל הפעם אחרוג ממנהגי) ישובו האנטלאר ושניידר לשתף פעולה הפעם רק במדים הלבנים של אלופת ספרד שהופכת ונהיית כתומה מרגע לרגע.

באייאקס אולי למדו מהעבר וינסו למצוא מחליף לפני שימכרו את הצייד. הבעיה היא שהמחליף לא יספיק גם להתאקלם וגם להיות מחליף ראוי לחלוץ הטוב ביותר ששיחק בקבוצה מזה תקופה. התוכנית להשארת הצייד עד לתום חוזהו על מנת שהקבוצה תבטיח את מקומה בליגת האלופות ותפצה עצמה על הסכום שהיא לא תראה מהמכירה של החלוץ המחונן, נראית כעת כהזיה של האוהדים. נראה שגם המאבק על האליפות יהיה קשה הרבה יותר וגם המאבק על לב האוהדים ששוב ישארו עם שוקת שבורה.  

אפשר לתאר את הסטטיסטיקה המרשימה של הצייד, את העלייה המטאורית בהירנביין ואח"כ באייאקס בדרך אל חולצת ההרכב בנבחרת. אפשר לתאר את הגביע שהוא העניק לקבוצה, את אליפות אירופה לנבחרות צעירות,  את מלכות השערים שלו ועוד. אבל מה שיישאר אצלי לפחות זה שחקן שנתן את הכול עבור הקבוצה בה הוא שיחק ולא סירב לאף אוהד  לחתימה, לתמונה, לביקור בבית חולים וכו'. בניגוד לכוכבים גדולים אחרים נותר השחקן צנוע בכל ראיון. בגיל עשרים וחמש  אחרי תקופת המתנה שנראתה כנצח עבור השחקן הוא יעבור אל בימה יותר גדולה וינסה להוכיח שהוא ראוי לה. כולי תקווה שהוא יצליח כי זה מגיע לו. אבל כמה שהייתי רוצה שהוא יישאר וינסה להוכיח גם בבימה קטנה יותר שהוא יכול, אבל הראש אומר אחרת.

לצערי הראש אומר אחרת גם כאן וזהו פוסט פרידה לא רק מאחד השחקנים שהיו אהובים עלי במיוחד, אלא גם מכם הקוראים. אני נאלץ לנטוש את הבלוג עקב אילוצים נוספים (בעיקר בעיה רפואית קטנה).

להתראות.

רוני

ביום שישי האחרון אמסטרדם הייתה קרה, קודרת ואפורה. מפעם לפעם טפטפו טיפות המים על התעלות בצבע הטורקיז, לעיתים הטיפות הפכו לגשם זלעפות מהשמיים. אמסטרדם הקרה הייתה ההיפך הגמור מהאדם שהלך לעולמו באותו היום, שייאק וולפס בן השבעים ושש.

כאשר עוסקים במועדון כדורגל על השורשים והזהות שלו, מדברים לרוב על האנשים שכולם מכירים- המאמנים האגדיים שלו, על השחקנים הנערצים שגדלו בשורות הנוער וערכו את הופעת הבכורה שלהם בגיל צעיר ושבו את לב הקהל, מדברים על המנהלים ויושבי הראש המיתולוגיים שבנו וניהלו את המועדון, נזכרים בערגה במשחקים היסטוריים, תארים, הפסדים אכזריים, ישנם מועדונים שההיסטוריה והזהות שלהם כרוכה גם עם אירועים מחוץ למגרש עצמו, לרוב מדובר באירועים טרגיים(אסון הייזל, מינכן ועוד).

גם לאייאקס ישנם יושבי ראש מיתולוגיים, שחקנים אגדיים ומאמנים פורצי דרך. אלא שאייאקס הפכה, בעיקר לאחר המעבר מה'דה מיר' הישן והטוב לקומפלקס העתידני של האמסטרדם ארינה, למועדון מעט יותר קר ורחוק מהסמלים הוותיקים. למרות הקדמה ואיבוד הדרך בשנים האחרונות נותרה במועדון הרוח הישנה. שחקני עבר ממלאים הרבה ממשרות האימון של המועדון כאשר ואן באסטן הוא המוביל כמובן, עוד חלק שנותר מהזהות והרוח הוא איוש משרות שונות (כולל בהנהלה) ע"י אנשי אייאקס אמיתיים וותיקים  אשר הופכים ביחד עם ההיסטוריה, השחקנים המאמנים והמנהלים וכמובן האוהדים את המועדון למה שהוא.

אבל  כמעט אף אחד מכל אותם האנשים הללו לא היה אהוב על האוהדים כמו שייאקי(בהולנדית זה נשמע שאקי) וולפס, איש המשק הוותיק. וולפס אשר נולד בשנת 1931, אהד את אייאקס עוד בילדותו. בשנת 72' הזדמן לו לפגוש כמה משחקני המועדון בינם יוהאן ניסקנס והאחים מיורן בחופשת קיץ, השחקנים הזמינו אותו למועדון בתחילת העונה והוא התנדב להבריק להם את הנעליים. מאז הוא היה חלק מהמועדון ובשנת 75' הוא כבר קיבל משרה חלקית. "הנעליים שהוא צחצח היו המבריקות ביותר, הכדורים תמיד היו מנופחים במידה הנדרשת, הוא היה פרפקציוניסט והדברים תמיד היו צריכים להיות מסודרים הכי טוב שאפשר" רוב וויטסחה,  שחקן העבר וכיום עוזר המאמן של ואן באסטן.

אין אוהד של הקבוצה אשר נכח באחד האימונים של הקבוצה שלא הכיר את האיש בעל ההומור המיוחד שהקדיש מזמנו לכל אחד. לשחקנים, לצוות האימון ולאוהדים, שייאקי היה חלק אינטגראלי עם הקבוצה ולא רק צחצוח הנעליים, ניפוח הכדורים או הצבת הקונוסים על המגרש היו סימן ההיכר שלו. שייאקי היה זה שהטיף לצעירים על ההיסטוריה של הקבוצה , עזר לשחקנים המתאוששים מפציעות לחזור לכושר משחק תוך כדי שימוש בהומור אמסטרדמי. הוא היה ישיר ואמיתי שאמר תמיד את מה שחשב, כך הוא קנה לו מקום של כבוד בלב של כולם.

" הוא היה הרבה יותר מאיש המשק של המועדון, שייאקי היה האיש שקישר בין השחקנים והמאמנים, הוא לימד אותנו הצעירים על שנות השבעים, על החשיבות של לשחק עם הלב ולתת את הכול, הוא עשה כל שיכול היה עבור המועדון", דבריו של מרקו ואן באסטן.

ג'ון ואן הט שחיפ  שחקן עבר ועוזר המאמן הנוסף של ואן באסטן מתאר כיצד היה שייאקי עוזר לשחקנים לאחר פציעה - " בהרבה מאד מקרים היה זה שייאק שלאחר פציעה היה מתאמן איתך ואז היית מאד צריך להיזהר ממנו לא להגיע למצב אחד מול אחד איתו כי הוא לא ממש היה רחמני. הוא היה חשוב מאוד לשחקנים".

יצא לי לראות את וולפס עם שחקן שחזר מפציעה קשה, היה זה הפיני גבה הקומה פטרי פאסאנן. וולפס נמוך הקומה הקירח שהתקרב לשבעים, המטיר ללא הרף הוראות לעבר השחקן שקיפץ בין הקונוסים השונים ולאחר מכן בקפיצות מעלה ומטה על ספסל  אימונים נמוך. במשך כל האימון האינטנסיבי וולפס לא חדל לדבר לשנייה, ' למעלה למטה, קדימה יותר מהר' , ובין לבין הוא גם סינן כמה מילים לא יפות. פאסאנן לא ענה ורק הסתכל במבט מלא בכבוד והערכה ועשה כל מה שביקש הסמל הוותיק של המועדון, כשירדו השניים מהמגרש מחובקים לא חדלו הדיבורים, לפיני לא הפריע שהוא לא כל כך הבין את ההולנדית הבלתי פוסקת של וולפס, כך הוא פנה אל כולם גם אל כאלו שלא הבינו מילה בשפה ההולנדית.

מחוות האוהדים לקמע של המועדון , יחיד במינו.

וולפס עבר עם אייאקס תקופות ארוכות ביותר והגיע יום אחר יום למגרש האימונים עם שק הכדורים על גבו וכל שאר הציוד.

קו אדריאנסה המאמן, לא כל כך אהב את המעורבות של איש המשק הוותיק בקבוצה ורצה להרחיקו מהספסל ומחדר ההלבשה, הוא לא הבין שהדבר הזה נוגד כל כך את רוח המועדון ושאיש כמו שייאקי לא מרחיקים כל כך מהר. הדרישה של אדריאנסה הובילה לתגובה נזעמת של האוהדים ביציע ולהקמת הארגון להשארת שייאקי על הספסל. בסופו של דבר חזר וולפס אל הספסל ואדריאנסה מצא את מקומו מחוץ לקבוצה.

לפני כחמש שנים אמר שייאקי שלום בפעם האחרונה ונטש את הספסל, העבודה כבר הייתה קשה מדי עבורו. ב31 לאוגוסט 2003 נפרדה אייאקס מאחד הסמלים הגדולים של הקבוצה. במשחק בייתי נפרדו כל שחקני הקבוצה מאיש המשק בפעם האחרונה. את האירוע כיבדו בנוכחותם ריינוס מיכלס, ארנולד מיורן, בובי הארמס ועוד גדולים וטובים, וולפס הקיף את המגרש והתיישב על ספסל העץ מה'דה מיר' שהובא במיוחד לאירוע אל מול יציע ה F- SIDE הידוע, ושם הוא נופף דומע לקהל ונפרד.

בצהרי יום ראשון לפני משחק הניצחון המוחץ על האלופה פ.ס.וו, נפרדו המועדון והאוהדים ממי שהיה חלק ממנו במשך עשרות שנים. בצורה מרגשת מאין כמוה שר הקהל בקול לזכרו של אחד האנשים האהובים ביותר בתולדות המועדון. כמה מאוהדי פ.ס.וו שלא כיבדו את דקת הדומייה לזכרו, לא יכלו להרוס את הרגע.

כאשר נפרד וולפס לפני חמש שנים מהקהל האוהב הוא אמר " אתם אנשים נהדרים , אנשים נהדרים, המשיכו כך ".

יש רק לקוות שבאמת המועדון והאוהדים ימשיכו כך גם כשהוא כבר איננו.

יהי זכרו ברוך.

* תודה ענקית לשי א.( ARENA מהפורום) שהואיל בטובו לעזור לי בתרגום תגובות אנשי המועדון.

ועוד תודה למנו פ. שנעזרתי בחלקים מהגיגיו הנהדרים לצורך הכתיבה.

דירוג פיפ"א הוא דירוג קצת בעייתי בלשון המעטה, בייחוד כשלוקחים בחשבון את מיקומה הנוכחי של נבחרתנו הלאומית. למרות זאת ישנם מקרים בהם "הטבלה לא משקרת" ובמקרה של הקבוצות הנמצאות בצמרת הרשימה, רק מהסוף, אין ספק שלגביהן השיטה של פיפ"א עובדת. שיטת הדירוג עצמה מורכבת מתוצאות משחקי הנבחרות בארבע השנים האחרונות כאשר כמו בליגה מקבלים נקודות עבור כל משחק- שלוש עבור ניצחון, נקודה עבור תוצאת תיקו, שתיים עבור ניצחון בפנדלים  ונקודה עבור הפסד בפנדלים.

 פרט לתוצאות המשחקים משתתפים בקביעת הדירוג אלמנטים נוספים של חוזק היריבה, המסגרת בה שוחק המשחק (למשל ניצחון במונדיאל שווה פי כמה מניצחון במשחק ידידות, למרות שלא מזיק להיות אלופי העולם בידידות), חוזק האזור (אזור אופ"א הוא החזק ביותר ולאחריו דרום אמריקה, שאר האזורים לא נבדלים מבחינת הדירוג), גם למועד המשחק ישנו משקל, כאשר המשחקים האחרונים שווים יותר.

במשך השנים שיטת הניקוד עברה שינויים, בעבר היא התחשבה בהישגי הקבוצות לאורך שמונה שנים, לאחר המונדיאל האחרון נכנסה השיטה הנוכחית לתוקף. כעת נמצאת בראש הפירמידה נבחרתה של ספרד ובמקום המאתיים והאחרון נמצאות לא פחות משמונה נבחרות שלא הצליחו להשיג ולו נקודה אחת במהלך ארבע השנים האחרונות. את אחת מהן כולנו מכירים וזו סאן מארינו הקטנטנה והחביבה. באותה החבורה נמצאות גם נבחרותיהן של אנגווילה, גואם, איי קוק, פפואה ניו גיני והנבחרת הגרועה ביותר בעולם - נבחרתה של הרפובליקה הדמוקרטית של טימור- לאסטה, או בקיצור מזרח טימור.

ומדוע דווקא נבחרתה של מזרח טימור היא הנבחרת הגרועה ביותר בעולם ? ובכן קצת רקע כללי-  מזרח טימור הינה אחת הדמוקרטיות הצעירות ביותר בעולם. את עצמאותה קיבלה מדינת האי השוכנת בדרום מזרח אסיה רק בשנת 2002 לאחר עשרים וארבע שנות כיבוש אינדונזי. האינדונזים השכנים פלשו אל מזרח טימור לאחר שפורטוגל אשר שלטה במקום במשך עשרות שנים עזבה אותו. הפלישה האינדונזית שהחלה בשנת 1975 זרעה הרס והרג רב, בעקבותיה נוסדה התנועה לשחרור של מזרח טימור. במהלך השנים נהרגו במאבקי התנועה עשרות אלפי תושבים כשההערכות נעות בין שישים ללמעלה ממאתיים אלף תושבים, הלחימה נמשכה עד לשנת 1999 בה כוחות האו"ם שיחררו את המדינה, כעבור קצת יותר משנתיים, בעשרים למאי 2002 הכריזה המדינה על עצמאותה.

המדינה הקטנה בת מיליון התושבים, נותרה מדינה לא יציבה מהבחינה המדינית ובעלת כלכלה לא מפותחת, כל הנתונים מצביעים על כך שנבחרת הכדורגל של המקום לא תהיה אטרקציה מיוחדת ואכן הציפיות תואמות את המציאות. מרגע היווסדה של נבחרתה הלאומית של מזרח טימור לא ניצחה הקבוצה ולו במשחק רשמי או ידידותי אחד, לא רק זאת אפילו תוצאת תיקו לא הצליחה הנבחרת להשיג. במשך למעלה מחמש שנים (משחק הבכורה של הנבחרת התקיים במרץ 2003) ספגה הנבחרת הלאומית החדשה רק הפסדים.

בנבחרת השחקנים הם חובבים המורכבים בעיקר מחיילים ועובדי נמל, מרבית שחקני הנבחרת הם צעירים אשר עוזבים את הנבחרת לפני אמצע שנות העשירם שלהם על מנת לעזור ולפרנס את המשפחה. למאמן  הפורטוגלי אלמיידה שהוא טכנאי אופנועים במקצועו, קשה מאוד לשמור על הסגל לאורך זמן. בחודש החולף למשל הוחלפו שניים עשר שחקני סגל, לא רק מצוקת השחקנים פוגעת בנבחרת , גם מצב המתקנים הוא בכי רע ורוב מגרשי המדינה אינם מתגאים בדשא ירוק, אם ניתן בכלל למצוא דשא בין הקרחות. אלמיידה מקווה מאוד שפיפ"א שהבטיחה לעזור תעמוד במילתה ותצליח להקים מגרש עם דשא במדינה הקטנה.

עוד לפני המגרש החדש הצליחה הנבחרת של מזרח טימור להגיע אל הישג השיא שלה. במשחק מוקדמות אליפות ארגון האומות של דרום מזרח אסיה בסוף החודש החולף, אירחה נבחרת קמבודיה את נבחרת מזרח טימור. שני שערים של אנגיסו בארבוסה ושל ג'וזה פריירה הצעידו את מזרח טימור אל עבר הניצחון למרות שער מצמק של המקומיים, אלא  שעשר דקות לסיום שער שוויון מנע את הניצחון הראשון בתולדותיה של מזרח טימור, אבל הוא לא מנע את חגיגת השחקנים מתוצאת התיקו הראשונה בהיסטוריה של הנבחרת. "זה היה המשחק הראשון בו לא הפסדנו, אנחנו מאוד גאים בתוצאה" סיכם המאמן את ההישג.

קפטן הנבחרת והשחקן המקצועני היחידי בה הוא אלפרדו אסטבז(32) המשחק כיום בקבוצת אפ.סי וולונגונג מליגת המשנה האוסטרלית. אסטבז יליד ליסבון, סבור שהתוצאה החיובית מראה את הדרך הלאה, ושהעתיד יהיה טוב יותר עבורם. השבוע כשיתפרסם דירוג פיפ"א החדש תהיה זו הפעם הראשונה שנבחרת מזרח טימור לא תהיה עם אפס נקודות.

"קשה לי לראות אותנו מנצחים בעתיד הקרוב , אבל אנחנו לעולם לא נפסיק לנסות" , דברי אסטבז. משפט שמראה כל כך הרבה על רוח הלחימה והאמונה שתמיד יש על מה לשחק גם אם העבר רווי בכישלונות.