המרחק בין מנצ'סטר לפולהאם

אם לפיורנטינה יש כמה תירוצים והיא יכולה לדרוש שיקבלו בהבנה את ההדחה שלה בשמינית גמר הצ'מפיונס, הרי שלמילאן אין

ניסה לתרץ. אדריאנו גליאנו

זה היה מוות ידוע מראש, עם גסיסה ארוכה למדי. בריחת הכוכבים מה-SERIE A, פרשת השחיתות של מוג'י, האלימות והתרוקנות היציעים ובסופו של דבר גם הכדורגל שנמצא בצניחה כלפי מטה. השבוע האחרון נתן חותמת כמעט רשמית לכך שהקבוצות האיטלקיות כבר לא שייכות לטופ האירופאי. פיורנטינה בחוץ, מייד אחריה מילאן ואפשר להוסיף לרשימה את יובנטוס. שמינית הגמר בליגה האירופית הוא הרי נחמת עניים, גביע שעד לפני כמה שנים המועדונים האיטלקיים בכלל לא ספרו גם בשמו המיתולוגי גביע אופ"א, בטח לא מועדון כמו יובנטוס. המרחק בינו לבין ליגת האלופות הוא בערך כמו המרחק בין מנצ'סטר לפולהאם. מנצ'סטר שהשפילה את מילאן בקלילות רבה ופולהאם שנכנעה בטורינו 3-1 לבחוריו המצוינים של אלברטו זאקרוני. אותם בחורים בדיוק שרק לא מזמן הושפלו גם הם עם רביעייה מצלצלת מבאיירן מינכן ששלחה אותם לליגה האירופית. אותה ליגה אירופית שבלי הצלחה של אינטר בלונדון השבוע, תישאר הזירה היחידה לנציגות האיטלקיות העונה. נחמה שהיתה שייכת בדרך כלל למדינות כדורגל קטנות בהרבה.

אם לפיורנטינה יש כמה תירוצים והיא יכולה לדרוש שיקבלו בהבנה את ההדחה שלה בשמינית גמר הצ'מפיונס, הרי שלמילאן אין. הקבוצה של פראנדלי מפירנצה יכול לחלום על מה היה אם. מה היה אם השופט במשחק הראשון במינכן לא היה מאשר את אותו שער אומלל מנבדל של באיירן. במילאן התבוסה היתה חדה וכואבת ולא היתה מוטלת בספק כמעט לכל אורך 180 דקות המפגש הכפול. מעבר לשער המהיר של רונאלדיניו במשחק הראשון, היתה שם רק מנצ'סטר יונייטד. ולא רק בזכות הפנומן הפורח וויין רוני. מנצ'סטר עולה על מילאן באיכות הכדורגל, ביכולת האינדיבידואלית והקולקטיבית.

שתי קבוצות הדגל של הכדורגל האיטלקי והאנגלי סימלו אולי יותר מכל את גודל השבר של הקלצ'יו איטליאנו. סגן נשיא מילאן, אדריאנו גליאנו, עוד ניסה לתרץ ואמר שהכסף והפער התקציבי בין שני המועדונים הוא שעושה את ההבדל. עם עובדות אי אפשר להתווכח, אבל ברור לחלוטין שזה לא כל הסיפור. ששנים של הזנחה ובניה רעועה שנעשתה במילאן לא באה לידי ביטוי רק בתקציב כזה או אחר. ההיסטוריה של המועדון הרוסונרו היתה בעצם התקווה היחידה לסנסציה השבוע באולד טראפורד. שהרי אף קבוצה אי פעם לא חזרה מפיגור ביתי כזה בשלב הנוק אאוט של ליגת האלופות. אפילו האשליות נמשכו מעט מאוד זמן עם השער שלרוני בדקה ה-13 שגמר את הסיפור.

עכשיו התקוות של הכדורגל האיטלקי מכוונות לאינטר, שהיא היחידה שידעה לצאת מהסיבוב הראשון עם יתרון. אינטר שלוקחת כבר ארבע אליפויות מקומיות ברצף אבל שוב ושוב נכשלת באירופה. אינטר שציבור אוהדי הכדורגל באיטליה כל כך אוהב לשנוא בעונות הארונות. עכשיו, גם אם רבים לא יודו בזה, האצבעות יוחזקו ביום שלישי בערב לקבוצה של מוראטי, מוריניו ותלכיד השחקנים המאוד לא איטלקי שלהם.

כי אין בעצם הרבה ברירות לכדורגל האיטלקי. עוד שנה בלי אף נציגה ברבע הגמר של המסגרת הקבוצתית ביבשת יכולה להיות הרסנית.

לאט לאט הליגה האיטלקית יורדת מסקירות הכדורגל של סופי השבוע באירופה ובעולם כולו. היא מאבדת עניין בינלאומי, מאבדת רייטינג ומגיעה למקום שקשה יהיה לה להתאושש ממנו בקלות. מעבר לעובדה שבעונת 2011 איטליה עלולה למצוא את עצמה מתדרדרת בדירוג אופ"א ושולחת רק שלוש נציגות לליגת האלופות. איום מוחשי מאוד שיהפוך את המקום הרביעי בליגה להרבה פחות אטרקטיבי ורק שלוש קבוצות ייהנו מהתקציבים ומהזוהר של ליגת האלופות.

לכן האיטלקים ישימו את שנאות ויריבויות היומיום בצד ויקוו שמוריניו יוכיח אחרי שנתיים שהוא באמת 'ספיישל וואן'. שהוא יידע להתרומם מהגמגום והקרטוע שתקפו את אינטר בליגה לאחרונה להצגה בסטמפורד ברידג' בלונדון. שבעצם יעשה את מה שהבוס שלו מוראטי קיווה שיעשה כשהביא אותו לפני כמעט שנתיים. אז אולי איטליה תכהה קצת את הרושם הרע לקראת המונדיאל שמתקרב בצעדי ענק. מונדיאל אליו תגיע ארץ המגף כאלופת עולם.

זה מאוד סמלי שאת הנפילה הגדולה שוב עשה הכדורגל האיטלקי בין שתי אליפויות עולם. האחרונה שבה מייד אחרי פרשת מוג'י והביאה איתה תואר רביעי. והקרובה אליה מגיעה אלופות העולם היוצאת עם נבחרת זקנה ומגמגמת ועם הישגיים קבוצתיים רעים אולי מאי פעם. אלא אם כן, כאמור, לנראזורי יש תכניות אחרות.

המשחק המרכזי: מילאן - קייבו