|
|
|
|
|
|
|
|
העיר הסגולה
|
"אינטר טובה מאיתנו? אני מקבל את יכולת השיפוט של מנצ'יני בערך כמו שהוא מקבל את השיפוט של מוג'י". ברוקי, כובש השער מול אינטר. הקאמבק של פיורנטינה לצמרת הכדורגל באיטליה הושלם
|
|
10/02/2006 | מאת: רמי הראל
|
|
10/02/2006
|
|
|
|
|
במקביל לסיפור ההצלחה של פיורנטינה השנה, יש לאולטראס של המועדון את סוד ההצלחה שלהם. כבר אי שם בשנות השישים הם פיתחו אג'נדה משלהם: אף אוהד לא מכניס פוליטיקה ליציעים. בניגוד לקבוצות מהעיר רומא, למשל, שנענשות שוב ושוב על גזענות ביציעים, בפירנצה החליטו שהמפלגה היחידה למי שאוהב וחי את הצבע הסגול היא פיורנטינה.
"אתה יכול להיות מהימין, מהשמאל, א-פוליטי, מהמרכז, קיצוני או מתון, כשנכנסים ליציעים של ה'ארטמיו פראנקי' הכל זז הצידה והאידאולוגיה היחידה היא פיורנטינה", מספר לעיתון קונטרו-קאמפו סטפאנו סארטוני, אחד ממנהיגי האולטראס הותיקים של פיורנטינה.
מעבר להתנתקות מהפוליטיקה אוהדי פיורנטינה זוכרים שני אירועים טראומטיים במיוחד שרק מעצימים את ההישג של הקבוצה הנוכחית. במהלך שנות השמונים שיחק בפיורנטינה שחקן שנכנס ללב של כל אוהד. רוברטו באג'יו שמכל הקבוצות בהן נדד במהלך הקריירה היה מזוהה יותר מכל עם הויולה. אי שם באביב של שנת 90 החליטה האגודה, בראשות הבעלים משפחת פונטלו, למכור את הנכס היקר ליובנטוס. המהומות והויכוחים שפרצו בעקבות המכירה הזאת חצו את גבולות פירנצה ושטפו את איטליה כולה. אוהדי הויולה הפכו לאופוציזיה לוחמת להנהלה, מה שחזר על עצמו כמה שנים מאוחר יותר עם הנפילה וההסתבכות הכלכלית והפלילית של הבעלים צ'קי גורי שדרדרה את פיורנטינה עד הליגה הרביעית.
אלא שבדיעבד כל זה רק חיזק את הקשר המיוחד בין האוהדים למועדון. "היום אנחנו נלחמים על מקום בליגת האלופות אבל כולנו זוכרים בלהט את הימים ההם בליגה הרביעית, כשפיורנטינה לא היתה קיימת כגורם בכדורגל האיטלקי".
האולטראס של פיורנטינה משוכנעים שבגלל האחידות והדבקות בקבוצה באותם ימים, הם אוהדים טובים יותר, שלא להגיד עליונים מאלה של קבוצות אחרות. פירנצה, הם אומרים, היא אמנם עיר מפורסמת, אבל קטנה. כאן כולם מכירים את כולם. אם ברומא, טורינו או מילאנו דור האוהדים בני הארבעים פלוס השאיר חלל ריק שהתמלא בצעירים, שהגיעו במקרים רבים ליציע דרך הפוליטיקה, הרי שבפירנצה שומרים ההמשכיות.
אוהדי פיורנטינה מצאו השנה מעבר ליכולת המפתיעה של המועדון שלהם, גם מלך חדש. אחד שבתוך חצי שנה הצליח להיכנס הענקיות של סמלי העבר של המועדון כמו רוברטו באג'יו וגבריאל באטיסטוטה. לוקה טוני הפך למלך הבלתי מעורער של העיר. בכך מכיר בקול רם גם נשיא הקבוצה דלה וואלה. עם 22 שערים ב-24 משחקי ליגה, טוני שהגיע מפאלרמו יירשם כרכישה הגדולה והמוצלחת של שוק השחקנים באיטליה.
עם כל הכבוד למחיר הכפול ששילמה מילאן תמורת אלרבטו ג'ילארדינו, טוני הוא היום הבאנקר של מרצ'לו ליפי בהרכב האזורי למונדיאל בקיץ הקרוב. המאמן צ'זרה פראנדלי שגם המניות שלו בנסיקה חדה בעקבות ההצלחה עם הויולה, אמנם טוען שאת ההצלחה צריך לייחס לכל השחקנים ולא רק לטוני, אבל עמוק בפנים גם הוא יודע שגם אחרון השחקנים שלו צריך לתת בסוף העונה אחוז ממענק העלייה לליגת האלופות לטוני שחסרים לו רק 13 שערים כדי לשבור את שיא השערים לעונה ב-SERIE A.
הניצחון על אינטר שאמור היה להיות קרב הענקים: טוני – אדריאנו, הוכרע בסופו של דבר על ידי שני שחקנים אלמונים יחסית, ברוקי וחימנז, מה שנתן לטוני להוכיח את התאוריה שהוא מנסה למכור כבר זמן רב לעיתונאים: "לא חשוב המוציא לפועל שמבקיע את השערים, אלא חשובות הנקודות והניצחון. ניצחנו בזכות משמעת טקטית, סדר ורוח קבוצתית".
למבקיע השער ברוקי היה חשוב להגיב להצהרה של מנצ'יני אחרי המשחק ש"התוצאה לא צודקת ואינטר קבוצה טובה יותר מפיורנטינה": אינטר טובה מאיתנו? אני מקבל את יכולת השיפוט שלו בערך כמו שהוא מקבל את השיפוט של מוג'י"
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
דל-פיירו וטוטי
ריחות של שינוי עומדים באוויר, ולא משנה אם יישארו שני הכוכבים או יעזבו, הם והקבוצות כבר לא יהיו אותו דבר
15/01/2011
|
מאת: אסף לאופר
|
|
תגובות למאמר: העיר הסגולה
[הוסף תגובה]
אין תגובות למאמר זה
|
