כדורגל

גמר גביע המלך – פוסט חוויה מהוונדה מטרופוליטנו

! פוסט חוויה ! – גמר גביע המלך הספרדי עונת 2017/2018, מהמבט של אוהדת בארסה.

בארסה 5, סביליה 0, 21/04/2018, את המשחק הזה בוודאות לא אשכח.

הגענו למדריד בשישי בבוקר וכבר הספקנו לראות את שלל המודעות והסרטונים במסך הגדול בגראן ויה לקראת המשחק למחרת.
במהלך יום שבת היו לא מעט חששות. ממש לא מזמן סיימנו בתיקו בדקות האחרונות מול סביליה, וידוע שהקבוצה הזו עושה צרות לבארסה. הם לוחמים, הם משחקים נפלא, והם כל כך רצו את הגביע הזה.

אחרי שחווינו את האוהדים ברחובות מדריד והספקנו לשמוע את אוהדי סביליה שרים במטרו, הגענו סוף סוף לוונדה מטרופוליטנו. איצטדיון מדהים.
ההתרגשות בעיצומה, קהל מרגש משני הצדדים שר את השיר We Will Rock You שמתנגן לאחר ההמנונים, תפאורה, השחקנים מתקרבים עד אלינו במהלך החימום ואנחנו מחכים לשריקת הפתיחה.


שריקת הפתיחה, הלחץ האמיתי. מה הולך לקרות?

מהדקות הראשונות הבחנו בבארסה אחרת. ‘בארסה של פעם’. השחקנים עלו בטירוף מוחלט, כל אחד ואחד נתן 200% בשביל הגביע הזה, ולדעתי, בעיקר בשביל אינייסטה. אינייסטה חזר להיות בן 23, כל תנועה שלו לוותה ב”ואו” ענק מהקהל, פשוט לא האמנו למה שאנחנו רואים.
ראינו שבארסה שולטת מצוין בכדור ומבצעת המון התקפות, זה היה עניין של זמן שהשער הראשון ייכנס ושהמשחק יתחיל להיפתח. סילסן במסירה ענקית לקוטיניו, שמבשל לסוארס ושער. נושמים קצת לרווחה, אבל זוכרים שסביליה היא קבוצה לא קלה בכלל. אני אישית ציפיתי שמהרגע הזה המשחק יתחיל להיות מסוכן, שסביליה יתקפו. למען האמת, במהלך רוב המשחק – אם לא בכולו, השליטה של בארסה הייתה פשוט מוחלטת.

במהלך המחצית הראשונה הספקנו לחוות החמצה של מסי בבעיטה חופשית, החמצה מטורפת של אינייסטה, עוד שער של מי אם לא הגדול מכולם, ליאו מסי, ולואיס סוארס שמשלים צמד.  אני רושמת את זה פה כאילו זה דבר קליל ורגיל בשלב הזה, אבל ממש לא. המשחק הזה היה שונה, שונה במיוחד מכל התקופה האחרונה של ברצלונה. התרגלנו לבארסה יעילה, מעייפת והגנתית. ההדחה מול רומא שברה את האוהדים ואת השחקנים. ומה שרצינו לראות, זה בדיוק זה, את הקבוצה ואת הכדורגל שבהם התאהבנו.

ההחמצה של מסי בבעיטה חופשית מהיציע:

במחצית ניסינו לנשום לרווחה ולהבין איך לעזאזל ראינו פאקינג 3-0 על סביליה, ולפני שהספקנו לחשוב כבר חזרנו למחצית השנייה. מרגשת כמו שלא חוויתי מעולם.

השער של אינייסטה. ואו. התמונה הזו של החגיגה שלו חקוקה לי במוח. לא האמנתי שאראה אותו כובש מולי, בשידור חי, שנייה לפני שהסיפור אהבה הזה נגמר, הסיפור שלו במועדון. סיפור על אדם צנוע ושקט, שאוהב בעיקר את הכדור ואת המועדון. מגיל קטן, לא ויתר. גם כשקשה, גם שכלפעמים לא חושבים שיש פוטנציאל, זה המועדון שלו, זה המקום שלו. נאמנות ומנהיגות הם השמות האמצעיים שלו והוא, הקפטן שלנו, האגדה הזו במהלך שנים על גבי שנים, כובש מולי את השער שכנראה יהיה האחרון שלו במדי הבלאוגרנה.

רציתי לעצור את הזמן לכמה דקות, לעשות שידור חוזר בלייב, שלא ייגמר הרגע המשוגע הזה. כל הקהל שר ומריע “אינייסטה, אינייסטה”.

בשלב הזה כבר הבנתי שאת מה שקורה במשחק הזה אני לא אעכל במשך הרבה מאוד זמן, וכבר זמן קצר לאחר מכן מגיע לנו פנדל. מסי נותן לקוטיניו לבעוט. קוטיניו ציין לא מעט בראיונות כמה חשוב לו לכבוש בגמר גביע, ומסי העניק לו את היכולת לזכות בעוד קצת ביטחון בקבוצה. לבסוף, קוטיניו משלים מאניטה מהחלומות. האמת, אני שמחה שדווקא הוא סגר את הגוליאדה הזו, השחקן הזה נלחם מהשנייה שהוא הגיע לקבוצה, וכמה שהוא מנסה ולא מוותר כל משחק מחדש, כיף לראות כזאת מוטיבציה.

הפנדל של קוטיניו מהיציע:

זמן קצר לאחר מכן, שמנו לב למחזה יפיפייה בקהל. אוהדי ברצלונה קמים ומוחאים כפיים לאוהדי סביליה.
מילה של כבוד לגמרי מגיעה לאוהדי סביליה, פשוט מדהימים. הם עודדו את הקבוצה שלהם בטירוף מוחלט כשלוח התוצאות מעליהם מראה 5-0 ליריבה. הם גם ידעו להריע לאינייסטה. זו ספורטיביות. והכבוד בין האוהדים, זה משהו שכל כך כיף לראות.

תצוגת העידוד המדהימה של אוהדי סביליה:

הזמן עובר, ומגיעה לה דקה 88. מספר 8, האגדי, מוחלף בגמר גביע האחרון שלו במדי בארסה. הרגע הכי מרגש במשחק.
מהשנייה שמכריזים על החילוף ועד אחרי כמה דקות שאינייסטה יוצא, כל הקהל, ואני מתכוונת לכל הקהל, מריע “אינייסטה, אינייסטה.”
אינייסטה מחבק את מסי ומעניק לו את סרט הקפטן, מחבק את סוארס ויוצא כשהוא פורץ בבכי. דמעות, אי אפשר להימנע מזה.

הגיע הזמן להגיד תודה לדון אנדרס. תודה על הרגעים המטורפים, המרגשים, השמחים והעצובים כאחד. תודה שהיית כה נאמן למועדון הזה, תודה שהענקת לנו הכל, תודה על הכישרון של הרגליים האלו שלך, תודה שאתה פשוט קיים.

החילוף של אינייסטה מהיציע:

שריקת הסיום. רגע, מה קרה פה עכשיו? 5-0? פשוט לא מצליחים להאמין. אינייסטה מניף את הגביע, בתמונה שתיזכר לנצח. ברקע חוזר על עצמו ההמנון של בארסה, השיר “We Are The Champion” וקריאות מהקהל “אינייסטה”.

תודה לך בארסה, על החוויה המשוגעת הזו.

!Ser del Barça és el millor que hi ha

14 Comments

Notable Replies

  1. החלק המעניין בקבוצה הזאת הוא התהפוכות המנטליות הלא ברורות. זאת קבוצה שהשוותה 3-0 מול ליברפול, הדיחה את אתלטיקו מהגביע, קיבלה חמישייה מאייבאר ובטיס, הדיחה את יונייטד, חטפה שיוויון בתוספת הזמן מברצלונה אחרי 2-0, ועשתה חיים קשים מאוד לבאיירן שעלתה בזכות 2 שערים עצמיים בשני משחקים. בואו נאמר, שזה מעבר לחוסר יציבות סביר, פערי היכולת לא הגינויים, והחלק היותר מעניין שזה מגיע דווקא מהשחקנים.

    שני מאמנים עברו בסביליה העונה. לפני מונטלה האיטלקי היה בריסו שפוטר במהלך העונה, ולפניו הייתה עונת ה"רענון" של סמאפולי, אשר מאז ניקוי הארוות שהארגנטינאי עשה עם מונצ’י הסגל פחות או יותר נשאר זהה, אך בעיקר המנטליות נשארה. מדובר על הקבוצה היחידה מהמקומות המובילים לאירופה שנמצאת עם מאזן שערים שלילי (11-) בעודה במקום השביעי, מרחק נקודה אחת מג’ירונה במקום השמיני. כבר מתחילת הרצת הסגל בתקופת סמפאולי הקבוצה הייתה עם אופי מאוד הרפתקני. היא קבוצה שיכלה לנצח את אתלטיקו וריאל מדריד, אבל יכלה להסתבך עם משחק רב שערים עם אספניול, וכך הקבוצה המשיכה לרוץ גם כשסמפו עזב לנבחרת ארגנטינה.

    בכנות אומר שהשיטה לא השתנתה באופן קיצוני, בטח לא בין בריסו למונטלה. במשחקים גדולים היא עדיין מנסה להתעקש על הנעת כדור והכתבת הקצב של המשחק, עם דומיננטיות גדולה במרכז השדה, כשבשאר המשחקים סביליה נוטה לאבד ריכוז ופשוט לזרום עם משחק מרחבה לרחבה, איתו היא לא תמיד מצליחה להתמודד מבחינה דפינסיבית, גם אם הוא התקפית עובד לה (כדוגמת ה5-3 נגד בטיס וה2-2 מול ברצלונה). העיניין הוא שרוב הטעויות של הקבוצה לא מגיעות בהכרח מהשיטה בה היא משחקת, שכן הסגל של מגוון מספיק כדי לשחק בשני האופנים (עם שחקנים זריזים כמו חסוס נאבס, סרביה ומוריאל, לעומת שחקנים שיכולים לשמור על הכדור כמו אנזוזנזי, פרנקו ואזסקז ובאנגה), אלא הטעויות מאוד אישיות.

    השחקנים של סביליה מאוד מזכירים לי את הערסים שבאים לשחק כדורגל, שרוב הזמן עושים מהם צחוק והם עונים ב- “חכה אני אעשה את האמיתי שלי”, ואז פתאום הם תופסים משחק. זה סביילה, אוסף של שחקנים הזויים עם כשרון ברגליים, שאתה רק תוהה עם עצמך לפני אם הם לקחו את הכדורים הנכונים הבוקר בשביל לשחק בצורה מרוכזת יותר (אולי חוץ מאנזונזי שהוא לרוב דיי יציב). מי שמהווה קטליזטור ל- MODE איתו סביליה הגיעו הוא אבר באנגה. ביום בו אבר באנגה מאבד את הראש ועושה פעולות מטופשות, הקבוצה כולה נגררת אחריו עם מהלכים פזיזים ולחוצים, מחוסר דיוק במסירות, עד להחמצות הזויות. קשה להסביר את זה, אבל נראה שלארגנטינאי יש השפעה גדולה לגישה בה הקבוצה משחקת על המגרש.

    אי אפשר לצפות איך המשחק יתנהל. מאוד ברור לי מה היכולות, ומה הדרך בה ברצלונה יכולה להתנהל במספר תרחישים ספציפיים, בטח לאחר שכמעט כל שחקני ההרכב הראשון זכה למנוחה מהמשחק מול ויגו באמצע השבוע. מנגד סביליה יכולה לגשת למשחק הזה בכמה אופנים, שלא לדבר שקשה לצפות באיזו גישה השחקנים יעלו לשחק. בכל מקרה, יש לנו הסטוריה של משחקים מותחים וביזאריים מול האנדלוסים, כששתי הקבוצות לוקחות את המשחק הזה בכובד ראש. יש למה לצפות.

    עריכה:

    ההרכב

    סילסן
    אלבה אומטיטי פיקה סרג׳י
    בוסקטס ראקי אנדרס
    קוטיניו סוארז מסי

    או 4-3-3 או 4-4-2 עם קוטיניו בימין.

    שיהיה בהצלחה :slight_smile:

  2. אלוהים מסדר למהנדס שער, עם מסגרת ותעודת הוקרה. עוד דף מרגש בהיסטוריה.

  3. מעבר להישגים ולגביעים שהיו ואלו שהחמצנו, מה שמיוחד בסגל הנוכחי (כלומר מה שנשאר ממנו), הוא באפשרות להצליח לספר סיפור, להכיל את המשמעות המופלאה של שחקן כמו אינייסטה. רק בקבוצה כמו שלנו מסי יכול להגשים לקפטן שלו את החלום לכבוש במעמד כה משמעותי, זו המסירה שהיא מעין תעודת הוקרה על הכל, ואין כמו אנדרס בשביל לקטוף את הפרס ובדיוק של חוט השערה, שם את הכדור ברשת, מילימטר מפגיעה בקורה והחמצה של הזדמנות, רק בשביל לתת את התחושה שכל פסגה (גם ברגע האחרון בקריירה) צריך לכבוש, והמזל תמיד הולך עם האלופים.
    תודה למספר 8

  4. ! פוסט חוויה ! - גמר גביע המלך הספרדי עונת 2017/2018, מהמבט של אוהדת בארסה.

    בארסה 5, סביליה 0, 21/04/2018, את המשחק הזה בוודאות לא אשכח.

    הגענו למדריד בשישי בבוקר וכבר הספקנו לראות את שלל המודעות והסרטונים במסך הגדול בגראן ויה לקראת המשחק למחרת.
    במהלך יום שבת היו לא מעט חששות. ממש לא מזמן סיימנו בתיקו בדקות האחרונות מול סביליה, וידוע שהקבוצה הזו עושה צרות לבארסה. הם לוחמים, הם משחקים נפלא, והם כל כך רצו את הגביע הזה.

    אחרי שחווינו את האוהדים ברחובות מדריד והספקנו לשמוע את אוהדי סביליה שרים במטרו, הגענו סוף סוף לוונדה מטרופוליטנו. איצטדיון מדהים.
    ההתרגשות בעיצומה, קהל מרגש משני הצדדים שר את השיר We Will Rock You שמתנגן לאחר ההמנונים, תפאורה, השחקנים מתקרבים עד אלינו במהלך החימום ואנחנו מחכים לשריקת הפתיחה.

    שריקת הפתיחה, הלחץ האמיתי. מה הולך לקרות?

    מהדקות הראשונות הבחנו בבארסה אחרת. ‘בארסה של פעם’. השחקנים עלו בטירוף מוחלט, כל אחד ואחד נתן 200% בשביל הגביע הזה, ולדעתי, בעיקר בשביל אינייסטה. אינייסטה חזר להיות בן 23, כל תנועה שלו לוותה ב"ואו" ענק מהקהל, פשוט לא האמנו למה שאנחנו רואים.
    ראינו שבארסה שולטת מצוין בכדור ומבצעת המון התקפות, זה היה עניין של זמן שהשער הראשון ייכנס ושהמשחק יתחיל להיפתח. סילסן במסירה ענקית לקוטיניו, שמבשל לסוארס ושער. נושמים קצת לרווחה, אבל זוכרים שסביליה היא קבוצה לא קלה בכלל. אני אישית ציפיתי שמהרגע הזה המשחק יתחיל להיות מסוכן, שסביליה יתקפו. למען האמת, במהלך רוב המשחק - אם לא בכולו, השליטה של בארסה הייתה פשוט מוחלטת.

    במהלך המחצית הראשונה הספקנו לחוות החמצה של מסי בבעיטה חופשית, החמצה מטורפת של אינייסטה, עוד שער של מי אם לא הגדול מכולם, ליאו מסי, ולואיס סוארס שמשלים צמד. אני רושמת את זה פה כאילו זה דבר קליל ורגיל בשלב הזה, אבל ממש לא. המשחק הזה היה שונה, שונה במיוחד מכל התקופה האחרונה של ברצלונה. התרגלנו לבארסה יעילה, מעייפת והגנתית. ההדחה מול רומא שברה את האוהדים ואת השחקנים. ומה שרצינו לראות, זה בדיוק זה, את הקבוצה ואת הכדורגל שבהם התאהבנו.

    ההחמצה של מסי בבעיטה חופשית מהיציע:

    במחצית ניסינו לנשום לרווחה ולהבין איך לעזאזל ראינו פאקינג 3-0 על סביליה, ולפני שהספקנו לחשוב כבר חזרנו למחצית השנייה. מרגשת כמו שלא חוויתי מעולם.

    השער של אינייסטה. ואו. התמונה הזו של החגיגה שלו חקוקה לי במוח. לא האמנתי שאראה אותו כובש מולי, בשידור חי, שנייה לפני שהסיפור אהבה הזה נגמר, הסיפור שלו במועדון. סיפור על אדם צנוע ושקט, שאוהב בעיקר את הכדור ואת המועדון. מגיל קטן, לא ויתר. גם כשקשה, גם שכלפעמים לא חושבים שיש פוטנציאל, זה המועדון שלו, זה המקום שלו. נאמנות ומנהיגות הם השמות האמצעיים שלו והוא, הקפטן שלנו, האגדה הזו במהלך שנים על גבי שנים, כובש מולי את השער שכנראה יהיה האחרון שלו במדי הבלאוגרנה.

    רציתי לעצור את הזמן לכמה דקות, לעשות שידור חוזר בלייב, שלא ייגמר הרגע המשוגע הזה. כל הקהל שר ומריע “אינייסטה, אינייסטה”.

    בשלב הזה כבר הבנתי שאת מה שקורה במשחק הזה אני לא אעכל במשך הרבה מאוד זמן, וכבר זמן קצר לאחר מכן מגיע לנו פנדל. מסי נותן לקוטיניו לבעוט. קוטיניו ציין לא מעט בראיונות כמה חשוב לו לכבוש בגמר גביע, ומסי העניק לו את היכולת לזכות בעוד קצת ביטחון בקבוצה. לבסוף, קוטיניו משלים מאניטה מהחלומות. האמת, אני שמחה שדווקא הוא סגר את הגוליאדה הזו, השחקן הזה נלחם מהשנייה שהוא הגיע לקבוצה, וכמה שהוא מנסה ולא מוותר כל משחק מחדש, כיף לראות כזאת מוטיבציה.

    הפנדל של קוטיניו מהיציע:

    זמן קצר לאחר מכן, שמנו לב למחזה יפיפייה בקהל. אוהדי ברצלונה קמים ומוחאים כפיים לאוהדי סביליה.
    מילה של כבוד לגמרי מגיעה לאוהדי סביליה, פשוט מדהימים. הם עודדו את הקבוצה שלהם בטירוף מוחלט כשלוח התוצאות מעליהם מראה 5-0 ליריבה. הם גם ידעו להריע לאינייסטה. זו ספורטיביות. והכבוד בין האוהדים, זה משהו שכל כך כיף לראות.

    תצוגת העידוד המדהימה של אוהדי סביליה:

    הזמן עובר, ומגיעה לה דקה 88. מספר 8, האגדי, מוחלף בגמר גביע האחרון שלו במדי בארסה. הרגע הכי מרגש במשחק.
    מהשנייה שמכריזים על החילוף ועד אחרי כמה דקות שאינייסטה יוצא, כל הקהל, ואני מתכוונת לכל הקהל, מריע “אינייסטה, אינייסטה.”
    אינייסטה מחבק את מסי ומעניק לו את סרט הקפטן, מחבק את סוארס ויוצא כשהוא פורץ בבכי. דמעות, אי אפשר להימנע מזה.

    הגיע הזמן להגיד תודה לדון אנדרס. תודה על הרגעים המטורפים, המרגשים, השמחים והעצובים כאחד. תודה שהיית כה נאמן למועדון הזה, תודה שהענקת לנו הכל, תודה על הכישרון של הרגליים האלו שלך, תודה שאתה פשוט קיים.

    החילוף של אינייסטה מהיציע:

    שריקת הסיום. רגע, מה קרה פה עכשיו? 5-0? פשוט לא מצליחים להאמין. אינייסטה מניף את הגביע, בתמונה שתיזכר לנצח. ברקע חוזר על עצמו ההמנון של בארסה, השיר “We Are The Champion” וקריאות מהקהל “אינייסטה”.

    תודה לך בארסה, על החוויה המשוגעת הזו.

    !Ser del Barça és el millor que hi ha

Continue the discussion forum.sportenter.co.il

10 more replies

Participants

To Top