כדורגל

הווינר מלא הרגש של ברצלונה

הווינר מלא הרגש של ברצלונה

קרלס פויול – הווינר מלא הרגש של ברצלונה

כשחברים ועמיתים מעולם הכדורגל עמדו ומחאו כפיים בזמן שהוא עזב את הבמה באירוע שאורגן במיוחד עבור פרידתו, אחד מהמנהיגים הגדולים בברצלונה סגר פרק אחד בחייו ופתח פרק חדש בו זמנית.
הוא קם, נראה נרגש, וזאת מבלי להזכיר את טיפת המבוכה מגודל הטקס שהוכן עבורו, הנהן בנימוס והוריד את המסך מעל קריירה שתהיה מושא לקנאה עבור הרוב.

פפ גוארדיולה העניק לקפטן הקודם שלו את המחווה האולטימטיבית: “היסטוריית הנתונים שלו מדברת בעד עצמה. הוא היה קפטן ודוגמא עבור השאר. הוא תמיד היה הראשון לרוץ ולהיכנס לאימון. ראשון בהכל. הוא עזר לי המון במשך הקריירה שלי. ללא ספק, הוא אחד מהשחקנים הגדולים.”

“יש בי מילים של הוקרת תודה עבורו. בדרך כלל, כשאנחנו מדברים על כישרון, אנחנו מדברים על שחקנים התקפיים, אבל הוא הראה כישרון הגנתי. זה נראה כאילו הוא נהנה להגן. הוא שחקן מאוד אינטליגנט, אחד מגדולי ההיסטוריה של ברצלונה.”

זמנו על המגרש הגיע לסופו, וחיים חדשים מחכים לו בחדר הישיבות של המועדון האהוב שלו. אבל, כמו שלכל סוף יש סיפור לפניו, גם לסוף הזה יש.
זה הסיפור של קרלס פויול ספורקדה או פשוט “פואי” לחבריו.
מאחר ונולד בקטלוניה, פויול החל את הקריירה שלו כששיחק עבור הקבוצה המקומית שלו – פובלה דה סגור, כפי שהתכוון להמשיך לשחק בעתיד: מאחור. ההבדל העיקרי היה שהוא היה באיזור השער יותר מאשר באיזור המרכז. אך, בקרוב -הפציעה הראשונה מעוד הרבה שיתפרצו, והכתף שלו לא הייתה חזקה מספיק עבור צלילות מלאות רגש והצלות שופעות חיים שבהם הבחור הצעיר שם את ליבו.

לתקופה קצרה הוא התקדם כל הדרך כדי לשחק מקדימה. למרות שזה ייראה טריוויאלי, זאת הייתה תקופה שתצוין כנקודת התייחסות בקריירה שלו. לשחק כחלוץ ולנסות לשפר את המגנים ללא ספק עזר לו לקרוא את המוחות של הצלפים שמולם התמודד מאוחר יותר בקריירה שלו.

כשהגיע הזמן להצטרף לברצלונה, הוא פרח באיחור. בהתחשב בכך שמאוחר יותר ישחק עם ג’רארד פיקה, ססק פברגאס וליאונל מסי, שהיו הרבה יותר צעירים מפויול בן ה-17 כשהם הצטרפו לראשונה לקבוצה. הוא התחיל את חייו בקנטרה (בית ספר לכדורגל) כקשר הגנתי לפני שעלה לקבוצת הנוער ושוב שינה עמדה למגן ימני. מוכשר בבירור, אך ללא עמדה הוא יכל להתקשר הביתה, הוא שקל את הזמן שלו בסבלנות, הרחיב את איי קיו הכדורגל שלו וחיכה להזדמנות שלו.

ההזדמנות הזו כמעט ולעולם לא הגיעה. עם פרנק דה בור מלפניו והזדמנויות הקבוצה הראשונה שלא נראו באופק,לואיס ואן חאל הסכים להצעה של מלאגה ופויול היה כמעט בדרכו לשנה בסביבת החום של קוסטה דל סול.

הצעיר הפך בעקשנות את העסקה ,חפר את רגליו עמוק באדמה וסירב לעזוב. הוא רק עכשיו ראה את אחד מעמיתיו לקבוצה ומחבריו הקרובים עולה לקבוצה הראשונה ורצה לחקות אותו. לחבר הזה קראו בשם צ’אבי הרננדס, וביחד הם יבנו סיפורים בקריירות שלא ישפיעו רק על ברצלונה, אלא גם על ספרד כאומה.

זה מוזר שואן חאל פספס בהתחלה את הערך ביהלום כמו פויול. למרות כל המחלוקות שהקיפו את הבחור בחייו, הוא בירך את העולם בהדרכת שחקנים שהלכו והתעלו בספורט. קלרנס סידורף, אדגר דווידס, פטריק קלייברט וצ’אבי היו רק כמה מהם.

כשההצעה של מאלגה כבר רשמית מאחוריו, פויול הוזמן להתחיל להתאמן עם הקבוצה הראשונה – ועשה רושם מיידי. אבל לא עם הכדור. “מה הבעיה שלך?” שאל ואן חאל את הצעיר חסר הפחד לאחר האימון שנגמר. “אתה לא יכול להרשות לעצמך לשלם על תספורת?”

הבכורה שלו הגיעה מעט לאחר מכן, כחילוף עבור ההרחקה של סימאו נגד ואיאדוליד, בניצחון 2-0 באוקטובר 1999, לפני הטבילה שלו בקלאסיקו שנה לאחר מכן.
הקלאסיקו עצמו לא הצטרך בשום הדרכה, אבל זה ספציפית יהיה יותר לוהט מקודמיו.

לואיס פיגו, הבן האבוד לשעבר של הקאמפ נואו חזר לקבלת פנים תוקפנית עם ריאל מדריד. זה המשחק המפורסם, שבו ראש חזיר הגיע איכשהו לתוך האצטדיון – במציאות, סביר להניח די בקלות והושלך לתוך המגרש לכיוון פיגו, אותו משחק שבו הצעיר עם השיער השופע, זכה באיש המשחק כתוצאה מהנסיבות. דעת מוסחת או לא, פויול לא נתן לפיגו לזוז והפגין הופעה שהייתה כמו חיבור לכל דבר שפלסידו דומינגו (זמר אופרה) היה שר לעולם.

זה היה אחד מהרבה רגעים קודם לכן שצופים ניבאו את ההברקות שאנחנו צופים בהם. השער הראשון שלו נגד ואיאדוליד עוד סייע לו בעתיד, אך רגע הגדילה בא במשחק ליגת אלופות נגד לוקומוטיב מוסקבה ב-2002. עם השוער שמסתובב ונסוג, פויול האיש היחיד שמגן על רשת ריקה מהחלוץ הקרב, הוא השליך את עצמו על הזריקה החלשה ושמר את הכדור בחוץ על ידי חסימה עם החזה שלו. הכדור, באופן די מושלם, הכה את סמל ברצלונה בחולצה שלו וכך זה נחתם. לא היו יותר שאלות ולא היו צריכות להיות. במיליוני השנייה לפני שהכדור הכה את החולצה שלו זה עדיין לא הוכח לקולס ביציע, במיליוני השנייה אחרי שהכדור נחת מהחזה שלו, הוא הפך לגיבור.

הרגע הזה קרה באותה שנה שבה הוא נכלל לסגל לגביע העולם 2002. הוא נסע לדרום קוריאה ויפן כשכבר יש בידו מדליית ארד מהאולימפיאדה שנתיים לפני כן. עדיין מיוחס כמגן ימני, הגמרים עצמם נשכחו מהר עבור ספרד כשהם הובסו באופן שנוי למחלוקת על ידי דרום קוריאה ברבע גמר.

קצת אחרי הוא החל לשחק במרכז ההגנה והכבוד שהוא רכש הוביל את שחקני ברצלונה להצביע לו עבור הקפטן שלהם לעונת 2004-2005 שהסתיימה עם אליפות הליגה, הראשונה של פרנק רייקארד כמאמן והראשונה של בארסה מ-1999.

העונה שבה הסיפור של פויול באמת מתחיל היא עונת 2005-2006. עם הסמלים של רונאלדיניו, סמואל אטו, ודקו, ברצלונה שיחקה כדורגל בלטי ופרצה לדאבל של ליגה ואלופות. פויול מניף בגאווה את גביע האוזניים הגדולות מעל ראשו בפריז כדי להשלים עוד תמונות מתמשכות של הקריירה שלו.

בסצנה הבינלאומית, ספרד מתחילה למשוך בכתפיה את ההישגים השנתיים של גביע העולם באותה שנה. למרות שהם הודחו ברבע הגמר שוב, הכדורגל שהם שיחקו היה ההקדמה למה שהשנים הבאות יביאו איתן. כלום לא יכול לסכם את זה טוב יותר מהחלק שפויול שיחק בשער שפרננדו טורס הבקיע נגד אוקראינה.

עוצר פס של אוקראיני בקו חצי הדרך ולוקח כמה צעדים קדימה, אחר כך הוא חולף בהברקה מעל תאקל הגנתי ומעביר את הכדור לטורס שבעצמו מעביר לעוד שחקן באדום. עכשיו פויול בהחלט מאחורי קו המרכז עומד בצד שמאל כשהכדור מגיע אליו שוב, הוא מזנק בשלווה לנגיחה שמוצאת את טורס. ואז הכדור מרסק את הבית עם אחד השערים היפים של הטורניר.

אם ספרד הייתה בעלייה באותו זמן אז ברצלונה לאט לאט שקעה. עונת 2006-2007 הראתה להם איך זה להפסיד את הליגה ביום האחרון של העונה אותה הם סיימו בלי גביע, וסדקים החלו להופיע. העונה שאחרי תהיה אפילו גרועה יותר. המירוץ לליגת האלופות הגיע לחצי הגמר בעיקר נגד יריבות חלשות, אבל בליגה הדברים לא יכלו להיות יותר גרועים. הם לא רק סיימו 18 נקודות מאחורי ריאל מדריד, מי שהוכתרה כאלופת אירופה באותה עונה, הם סיימו בניקוד מאחורי ויאריאל, שסיימה שנייה.

בזמן שהשחקנים בצוות התקוטטו עם אחרים והמאמן איבד שליטה על חדר ההלבשה, פויול עדיין נתן את הלב והנשמה שלו על המגרש בהתרסה לכל מה שקורה מסביבו.

זה היה פויול חדש, שנולד בעקבות הנסיבות. שנתיים קודם לכן אבא שלו נהרג בתאונה חקלאית. פויול לא גילה עד שהקבוצה נחתה מהמטוס בקורונה, שם הם רק הגיעו למשחק. זה, בשילוב עם מספר בעיות של פציעות, גרם לקטלאני הקר רוח לעבור את התקופה החשוכה בחייו, דבר שהוא עוד ידבר עליו בכנות בשנים שאחרי. ההתערבות של הפיזיותרפיסטים של הקבוצה הלאומית בספרד והקריאה של הספר המפורסם “אומנות המלחמה” של סון דזה הם מה שלבסוף הביאו לו נחת.

פויול החדש נכנס ליורו 2008 לאחר העונה הנוראית הזו, אך הקריירה שלו לעולם לא תגיע לעומקים כל כך נמוכים. ספרד היו משוכנעים ללכת עד הסוף אך החזרה הזו באה גם עם מנה הוגנת של סקפטיות מהחזרה הביתה. יחד עם אנגליה, הם נתפסו כנבחרת מתחת לרמה הבינלאומית. ברגע שהטורניר החל, הם החלו לשנות את זה.

פויול מוביל מאחורה, עוזר לקבוצה לשמור על שלוש רשתות נקיות ורצף של שלושה שערים כשהם זוכים בתואר הבינלאומי הראשון שלהם מאז 1964, מביסים את גרמניה 1-0 בגמר. פויול כמובן, היה בקבוצת הכוכבים כשהיא הוחלטה. הוא היה הבלם הטוב ביותר בטורניר עבור רוב האוהדים.

ברגע שהתהילה של הניצחון הזה מעט דעכה והוא חזר לבארסה, הכול השתנה בשוחה. אחרי העונה הקטסטרופלית הקודמת, רייקארד פוטר והטירון פפ גוארדיולה הובא כהחלפה. דקו ורונאלדיניו עקבו אחר רייקארד אל מחוץ למועדון. אלו היו העברות עם פרופיל גבוה שזירזו את החתמתו של שחקן עבר צעיר שיהווה, לצד פויול, את צמד הבלמים הטובים בהיסטוריית הכדורגל הספרדי.

ג’רארד פיקה חזר לצבעי בלאוגרנה אחרי שבזבז ארבע שנים במנצ’סטר יונייטד. פויול מצא בפיקה בלם מוכשר להפליא, שפשוט הזדקק ליציבות ולפרטנר מדריך. הוא מצא את שניהם לצד חברו לארץ שהיה חסר רחמים בלימודיו. הקטלאן הזקן יותר לא נתן לפיקה לאבד פוקוס לשנייה, במשחק או באימון. אהבה קשוחה הייתה מנת היום והוא הגיש אותה בכמויות. אבל פיקה היה טוב מאוד עבור זה, ולעיתים קרובות דיבר על השפעתו של פויול בקריירה שלו.

יחד הם יצרו מערכת יחסים חזקה במרכז השדה – הכי חזקה שסביר להניח תמצאו בהיסטוריה הספרדית. המערכת יחסים הזו לקחה חלק בהרבה מזימות של דברים. ההתחלה הקשוחה של העונה כבר נשכחה וברצלונה שיחקה כדורגל מפואר. כל שחקן בקבוצה הזו הרגיש מחודש תחת הניהול של גוארדיולה, לא פחות מהם גם פויול.

פסגתו היא בטרבל הראשון של המועדון אי פעם, משהו שאף קבוצה ספרדית לא עשתה מאז ומעולם, ופויול שוב מחזיק בידיו את הגביע האירופי, הפעם ברומא. אחרי שעמדו בסופה של מנצ’סטר יונייטד, פויול, פיקה ושאר הקבוצה נראו שמעולם לא יאבדו את הרגע שהם לקחו את המושכות, מתגרים ביריבותיהן האנגליות עם הכדור, מעיפים מבטים קצרים עליו לפני שהעבירו אותו מעבר למבט שלהם.

העונה הבאה הביאה עוד הצלחות בברצלונה כשהם זכו בארבעה גביעים נוספים, מרימים את ידיהם בגמר המועדון לקבוצות, סופר קופה ספרדי כמו כן סופר קאפ אירופי ותואר הלה ליגה.

ברמה הבינלאומית, מאז שספרד ניצחה את יורו 2008, כולם באומה נשאו את עיניהם לגמר מונדיאל 2010 בדרום אפריקה שהיה מבוכה של עושר. פעם נוספת פויול עולה עם פיקה מאחור, ז’ואן קפדבילה, סרחיו ראמוס ואיקר קסיאס עדיין נוכחים מיורו 2008.

לאחר שעשו את דרכם אל החצי גמר הם נפגשו שוב נגד גרמניה. הגרמנים פילסו את הדרך שלהם לחצי הגמר בדריסת אנגליה 4-1 ב-16 האחרונות ו-4-0 את ארגנטינה ברבע הגמר. זו הייתה התקפה עצומה במילים יפות. אך ההגנה הספרדית,עם פויול בליבה, מעולם לא נראתה בצרה. לעומת זאת, המשחק היה טיפוסי לחצי גמר מונדיאל: מתוח, צמוד עם כמה הזדמנויות.

בדקה ה-73 ספרד מקבלת קרן. צ’אבי, האיש שכל השנים הללו לפני שמר את פויול בברצלונה בלי כוונה, העביר זאת בדיוק לנקודת העונשין. לשנייה זה נראה שפיקה יגיע עם ראשו לשם, אך משום מקום, עם הכוח של אימון מלא מרץ ועם זינוק של סלמון בא פויול.
כל השנים של כאב לב במונדיאל הוזזו הצידה כשהוא דחף את הגביע הביתה. במאה של גביעים של מדינתו, הוא הבקיע רק שלושה שערים. השער הזה, בוודאי שווה הרבה יותר מרוב השערים בהיסטוריית ספרד.

כמה לילות קודם לכן, כשהכדור זלג החוצה במהלך תוספת הזמן ביוהנסבורג, ההתרגשות של ארבעת השבועות הקודמים הובילה לקרב של פויול. המשחק כבר היה כמעט גמור. לספרד הייתה בעיטה חופשית וברגע שהיא נבעטה השופט שרק את שריקת הסיום. פויול החל את החגיגות מוקדם אך ברגע שהניצחון אושר הוא הוביל מקדימה. הוא דיבר בקולי קולות על מה שיכולה להיות נבחרת מבלבלת לפעמים. הנה הוא, קטלאני חי ונושם, חוגג כמעט כמו סאן איקר, נער פוסטר מדרידאי ספרדי.

מנקודה זו, הקריירה שלו תלווה ע”י פציעות ברגעים מכריעים. עוד עונה מוצלחת של ברצלונה הגיעה לסיומה בזכיית הליגה שוב וגם עוד גביע אלופות, השלישי של פויול.
לצערנו, פציעה מנעה ממנו לפתוח בגמר בוומבלי והוא נכנס לכמה דקות אחרונות.

כשהקבוצה הלכה לאסוף את הפרס שלה, פויול העביר את הכבוד בהנפת הגביע לאריק אבידל, המגן השמאלי הצרפתי שפספס חלק גדול מהעונה בגלל קרב אכזרי בסרטן אך הצליח להתאושש בצורה כה מבריקה כדי לפתוח בגמר. עם דמעות בעיניו, סרט הקפטן סביב שריריו הבולטים, אבידל בכה כשהניף את הגביע אל על, מתאושש מגודל המחווה של פויול.

עוד פציעה מתרחשת שנה אחרי כאשר פויול נאלץ לפספס את יורו 2012 וקצת מאוחר יותר הקריירה הבינלאומית שלו הגיעה לסופה עם בדיוק 100 הופעות. ויסנטה דל בוסקה ייחס לו את המשפטים המרגשים: “קרלס היה דוגמא מחוץ ובתוך המגרש, מגיע לו זאת על מה שהוא עשה, לא רק במילותיו אלא במעשיו.”

עד עכשיו הוא סבל מפציעות לעיתים כל כך קרובות שהזמן בו אנשים החלו לדבר על הפרישה שלו התחיל להגיע. אבל שוב, מעשיו של פויול דיברו חזק יותר ממילים. בסוף עונת
2012-2013 עם עוד גביע ליגה להניף, הוא העביר את החובה הלאה. היד של אבידל הונפה וטיטו נקרא לצעוד קדימה. וילאנובה נלחם באמיצות בסרטן בעונה הזו, שגרם לו לפספס כמה שבועות בשוחה. פויול הושיט לשניהם את הגביע וזינק מחוץ לטווח הראייה ברגע שהם תפסו אותו. כמו שהם אומרים, מעשים מדברים חזק יותר ממילים.

העונה הבאה תהיה האחרונה שלו אך היא שוב נקטעת ע”י פציעות. מספיק זה מספיק, ובהחלטה שהגוף שלו לא יכול יותר להמשיך הלאה, הוא הוריד את המסך מעל קריירה מזהירה שהראתה אותו זוכה בכל גביע במועדון וברמה הבינלאומית. ההוקרות החלו להגיע מעולם הכדורגל.

פיקה, שותפו לפשע, כתב מכתב פרידה מרגש שבו אמר:
“אני יודע שאתגעגע לשיחות שלנו בחדר ההלבשה, לעצות שלך ובמיוחד שנתת לנו כמו שצריך על המגרש. אתה ייחודי, אחד לדורו. זה נראה לי מאוד מצחיק שהם דיברו על להחתים את ‘פויול החדש’, הם יכולים לחפש כמה שהם רוצים, אך הם לעולם לא ימצאו אותו.”

איך שהוא קם לעזוב את הבמה שהוקמה עבורו והקהל מחא כפיים, פויול היה מרוצה. הוא עשה את הדבר הנכון והוא שמח על זה. הוא דיבר על שחי את החלום שלכל בחור היה. הוא בוודאי חלם על זה.

לאחר מכן התקיים פרק זמן קצר כמנהל ספורטיבי בברצלונה אך הוא סיים את תפקידו לא הרבה לאחר שהתחיל. מאז הוא לקח שיעורי אנגלית ועדיין שומר על כושר ועל אימונים במגרשי אימונים בברצלונה. הפך לאב לשתי בנות ומדבר לעיתים קרובות על השביעות רצון שלו מחייו.

אותה שביעות רצון יש גם לאוהדים – מכל המועדונים – שפשוט שמחים שזכו לראות אותו משחק ומוביל בכל השנים האלו. אחרי הכול, עולם הכדורגל רואה לעיתים רחוקות כדורגלן מחויב, מלא תשוקה ומוכשר כמו שקרלס פויול היה עבור המועדון ועבור המדינה.

מקור: https://thesefootballtimes.co/2015/11/22/in-celebration-of-carles-puyol/3

To Top