כדורגל

זינדין זידאן מתפטר מריאל מדריד

מה עומד מאחורי ההחלטה התמוהה?

1. אגדה. זינדין זידאן היה מגדולי הכדורגלנים בהיסטוריה. חוץ מבקאן הקטנה בה החל את הקריירה המקצועית שלו בתור שחקן, זידאן זכה בתארים בכל מקום אליו הגיע. עם בורדו הוא זכה באינטרטוטו (מעין פרס ניחומים לקבוצה שלא הגיע עד לרמה של גביע אופ”א או לליגת האלופות). עם יובנטוס הוא זכה בשתי אליפויות, בגביעים ובמספר טורנירים אירופיים מהדרג השני-שלישי (הוא גם הגיע עם הקבוצה לגמר ליגת האלופות והפסיד). בריאל מדריד הוא זכה גם בליגה וגם בליגת האלופות, כשהוא חתום במו רגליו על לא מעט ניצחונות גדולים, כמו ה-2-1 על באייר לברקוזן בגמר ליגת האלופות עם השער בבעיטת היעף המפורסמת (שעד לפני שבוע נחשבה לשער היפה ביותר בגמרים של ליגת האלופות, אז הגיע בייל). את הנבחרת הלאומית הוביל זידאן לתור זהב עם זכייה במונדיאל (בגמר מול ברזיל הוא כבש צמד) וזכייה ביורו בשנת 2000, שנתיים מאוחר יותר. הוא נבחר לשחקן הטוב ביותר בתפקיד.

זינדין זידאן הוא אגדת כדורגל. הקהל העריץ אותו בכל מקום שאליו הלך. הקהל של הקבוצה היריבה כיבד אותו. הכבוד הזה, האלגנטיות, הענווה (המסוימת) שכבר לא רואים אצל כוכבים בימינו, הם שמסמנים את זידאן כשחקן ואדם שמשנתו היא ניצחון. וכך, גם היום, ציין זידאן: “לפעמים צריך שינוי, ואם אני מרגיש שהקבוצה תתקשה לנצח איתי בשנה הבאה, אני כנראה צריך ללכת”. זידאן הולך בראש מורם, כמו אגדה אמיתית, כשאין לו מה להוכיח, והוא שוב יוצא ה-bigger man.

זינדין זידאן מתפטר מריאל מדריד

2. על ספורט ופוליטיקה. ריאל מדריד קראה למסיבת עיתונאים בהולה, בה נכח אפילו הנשיא, דבר נדיר. באסיפה, זידאן ציין כי החליט להתפטר מריאל מדריד, בעיקר בגין השובע והעובדה שלריאל מדריד, יחד איתו, יהיה קשה להמשיך ולקחת תארים. ריאל של זיזו קטפה 9 תארים בפחות משלוש שנים, נתון פנומנלי. כדי להבין כמה גדולה עבודתו של זידאן, אפשר להשוות את תקופתו בתור המאמן של ריאל לתקופתו של מיגל מוניוז, שהשיג 5 תארים יותר מזידאן ו-14 סך הכל. אבל הוא עשה את זה בלא פחות מ-14 שנים. על כל אלו, צריך להבין שבריאל מדריד אין בדרך כלל הפתעות. זה שהקבוצה מכנסת מסיבת עיתונאים בצורה מסודרת וששום כלי שנראה לעין אינו נשבר לנגד עדשת המצלמה, לא אומר שהנפשות הפועלות הופתעו באמת. אין ספק שהמועדון ופרס בפרט חולקים כבוד אדיר לזידאן, אבל יש לזכור שהוא מאמן צעיר שסך הכל לא אימן את ריאל מדריד אפילו שלוש עונות מלאות. אז מי כאן בעצם השבע, זידאן או פרס? מי משך בחוטים וקיבל החלטות? על פני השטח, היה זה זידאן שהחליט והכווין, אבל בפועל, כנראה שלפרס הייתה לפחות מילה בדבר. סביר מאוד שמה שבאמת קרה, הוא שפרס היה זה שהחליט שהקבוצה צריכה ריענון, ומתוך כבוד לזידאן שהפך אותו (את פרס) לאגדה גם כן, הציע לצרפתי “לפרוש בשיא”. אין ספק שההחלטה משותפת, ולמען האמת, היא כנראה תורמת לשני הצדדים. אבל אסור להתבלבל. פלורנטינו פרס לא מקבל הוראות ולא סופג פצצות. האדם שזרק כספים ללא היכר ופיטר מאמנים שעיצבו את הכדורגל המודרני של ריאל מדריד בהינד עפעף (כמו ויסנטה דל-בוסקה), למד דבר או שניים על ניהול ספורטיבי בקדנציה שלו. גם הוא מבין שלשחזר זכייה בליגת האלופות בפעם הרביעית ברצף היא כנראה מטרה בלתי-אפשרית עם אותו המאמן. גם אם לשחקנים יש דרייב, המאמן נשחק לפחות במידה מסוימת. מכאן, להיפרד מזידאן זה כנראה מתבקש. אבל לפרס יש סטייל, וכאמור גם כבוד, בטח לזידאן, ולכן הוא נתן לצרפתי להיות הראשון שמזיז את הכלים.

אם זה אכן המצב, פרס הוא לא פחות מגאון, בגלל שזידאן מנדב אינפורמציה לגבי המהלך הזה כבר שבועות ואפילו חודשים. מה שהתגלה “בפרק האחרון” כטוויסט ענק בעלילה, בעצם כבר נודע לצופים קודם לכן, כשזידאן זרק משפטים כמו “אני לא יודע כמה זמן אשאר בריאל מדריד”, “אולי לא אהיה כאן בעונה הבאה”, “אני צריך לחשוב”, “המועדון יחליט” ועוד, כשבפועל – אין מאמן במאה הנוכחית שקיבל יותר אשראי ממנו, והמקום שלו בעצם היה הבטוח מכולם. כנראה שפרס וזידאן מתכננים את המהלך הזה כבר זמן רב, כשהתסריט נבנה בצורה כזו שהעזיבה תהיה לא רק רכה ונוחה, אלא אפקטיבית ונעימה כך שחדר ההלבשה רק יתחזק ממנה. ועל כך עוד בהמשך.

זינדין זידאן חוגג עם ריאל מדריד

3. תזמון – הוא דבר חשוב בכדורגל, כמו בכל מקום אחר בחיים. הבה נדמיין מצב היפותטי בו ריאל מדריד עולה על מסלול מעט שונה מזה הנוכחי, מצב בו היא זוכה בליגת האלופות בפעם השלישית ברציפות, אבל לא משערים של קרים בנזמה וגארת’ בייל. שני השחקנים המושמצים, שאולי היו הטובים ביותר של הבלאנקוס מול באיירן מינכן וליברפול בליגת האלופות, בעצם חתומים לא פחות (אם לא יותר) משאר השחקנים על התואר הנחשק, והיחיד (החשוב) של ריאל השנה. אבל מה היה קורה אם ההשמצות היו “מוצדקות”? אם הם לא היו “מביאים תואר”? אין ספק בכלל שקרים בנזמה תרם את חלקו בריאל מדריד, והוא צריך לעזוב. אין מנוס מכך וניכר שאפילו זידאן הבין זאת במהלך העונה הנוכחית. באשר לבייל, שסיים את העונה בצורה נהדרת, סביר שהוא היה מוצא את עצמו מחוץ לברנבאו אם הוא לא היה מעניק לפלורנטינו פרס תואר בכפית של כסף. אם כך היה קורה, וזידאן היה נשאר המאמן של ריאל מדריד, בנזמה היה נשאר בקבוצה, ובייל היה עוזב אותה. הרי זידאן אפילו לא טרח לברך את בייל אחרי המשחק בקייב, ודיבר איתו לראשונה רק כשלוש שעות (!) אחרי המשחק. ובנזמה, לא משנה מה היה עושה, היה נשאר תחת הכנף המגוננת של בן ארצו, אם זה היה נשאר.
זוהי אלגוריה, בעצם, לכך שהתזמון של “ההתפטרות” של זידאן הוא בעצם הכרחי, ואפילו לא מפתיע. הרי זה ברור שרק עם עזיבתו של מאמן שעמד על הקווים במשך זמן ארוך יחסית, תוכל קבוצה לבנות את עצמה מחדש, בטח מבחינת הסגל. רק עם עזיבה של מאמן והגעה של חדש, ניתן ליצור סגל רענן יותר וללא תככים, שכן לשחקנים אין כל כך למי להתלונן במהלך החלון – אין אמפתיה אבהית שמגוננת עליהם, ואין קשרים שאפשר לקלקל. מגיע מאמן חדש, אשר מאמין במשנתו שלו, והוא מתחיל לתכנן על דף חלק את איך שהעונה הבאה צריכה להיראות. במקרה של ריאל מדריד, זו הדרך היחידה בה קרים בנזמה יכול לעזוב את הקבוצה, וגארת’ בייל יכול להישאר בה. מובן שאלו רק דוגמאות ושהסגל יכול להיראות אחרת, אבל אלו מסבירות כיצד עזיבתו של זידאן לא רק מפנה מקום למאמן חדש, אלא לשחר של יום חדש שיכול לאפשר לקבוצה שבעה מתארים, להיבנות על יסודות חזקים וטריים יותר.

את מקומו של זידאן ימלא אחד מהשמות שכבר קושרו לריאל עוד לפניו (ובתקופתו), ככל הנראה יואכים לב, מאמן נבחרת גרמניה, או מאוריסיו פוצ’טינו, המאמן המצוין של טוטנהאם. לב כבר נקשר לשמה של ריאל מדריד, ויהיה “קל” יחסית להביא אותו אל הבלאנקוס, שכן אימון בנבחרת לא סותר אימון של קבוצה בליגה, מה גם שהמשא ומתן קל יותר. הגרמני גם מלווה את הנבחרת במשך יותר מעשור, וישמח לריענון. באשר לפוצ’טינו, שכבר קושר לריאל מדריד בעבר, מדובר בהחתמה אסטרטגית חכמה וב-“גניבה” ממועדון שרגיל לשתף פעולה עם הספרדים.

יהיה אשר יהיה המאמן שיחליף את זידאן, הוא יתחיל שושלת חדשה שיהיה קשה לשחזר. זינדין זידאן הוא אגדה בריאל מדריד, כשחקן, כמאמן, כאדם. אבל יותר מהכל, וכמו שכבר נוכחנו לדעת בשנים האחרונות, האדם שמנהל את העניינים במועדון מגבוה, כנראה קיבל החלטה אסטרטגית גאונית נוספת. על פניו פלורנטינו פרס היה צריך לספוג פצצה, אבל מתחת לפני השטח – הוא זה שהרכיב אותה.

126 Comments

Notable Replies

  1. זיזו האריך את החוזה שלו עד 2020, בלי להיכנס אפילו למשא ומתן. חתם על החוזה שהמועדון הציע לו בלי לשנות או לבקש דבר.

    כמה אלגנטיות. מלך העולם.

  2. פסטיבל המאה של זידאן

    שער המארקה:

    במארקה מתרגשים: המאה של זידאן| המאמן ירשום את משחקו המאה כמאמן ריאל מדריד(לא כולל קסטיליה) במשחק מחר בחטאפה| על רקע עיצוב מהמם של שער המארקה ותמונה בצד ימין של הנשיא יחד עם המאמן, הוסיפו ציטוט של פרס: “התשוקה שלך תעזור לנו להמשיך להגשים את החלומות שלנו”| והמספרים: 7 תארים, דאבל היסטורי אשתקד, היחיד שזכה פעמיים ברציפות בליגת האלופות. המאזן המלא: 74 נצ’,17 תוצאות תיקו, 8 הפס’, יחס שערים 271:100.

    עוד כתבה במארקה: ‘אוקטובר - החודש של כריסטיאנו’. המשחק מחר נראה כמו הזדמנות מעולה של כריסטיאנו להצהיר כוונות במסגרת הליגה ולכבוש את השער הראשון שלו. הוא בבצורת של 270 דק’ כרגע כשהפתיחה הגרועה ביותר הייתה ב-2010/11 אז לא כבש 298 דקות. במהלך חודש אוקטובר לאורך השנים כבש כריסטיאנו 36 שערים ב-27 משחקים, רקורד יוצא דופן, כשברוב המקרים מאלגה היא זו שסובלת ממנו. הנה הגרף המלא של המארקה::

    שער ה-AS:

    המאה של זידאן’| מחר ישלים זידאן מאה משחקים כמאמן ריאל מדריד| ב-AS הוסיפו ציור קטן של כל התארים בהם זכה בריאל מדריד(7) וציינו את אחוז הנצחונות היוצא דופן - 74.7% - שלישי בהיסטוריה, ממש קצת אחרי פלגריני ואנצ’לוטי. באתר הרחיבו בעניין, זידאן הוא המאמן ה-13 שמגיע לציון דרך יפה זה בריאל מדריד וקדמו לו אנצ’לוטי ב-2015 ומוריניו ב-2013. הוא עקף את מיגל מוניוס שהשיג 70 נצ’ באותו פרק זמן כשהרקורד של אנצ’לוטי במאה המשחקיםה ראשונים עמד על 78 נצ’, 10 תוצאות תיקו ו-12 הפסדים, ושל מוריניו היה 77 נצ’, 13 תוצאות תיקו ו-10 הפסדים.

    בכתבה אחרת באתר נכתב על חמש ההחלטות הטובות ביותר של זידאן כמאמן: הראשונה - הספסול של חאמס שלא התאים מקצועית, בעיקר בעונה הראשונה| ההחלטה השנייה: ההתעקשות להשאיר את איסקו ולשכנע אותו שיבוא יום וזמנו יגיע, וכן לשלב את אסנסיו לאט ובתבונה, כמו שואלדאנו עשה עם ראול| ההחלטה השלישית: לשכנע את כריסטיאנו רונאלדו שהוא כבר לא מכונה והוא צריך לנוח וכך להרוויח אותו חד בישורת האחרונה של העונה| ההחלטה הרביעית היא להנהיג את מדיניות הרוטציות וליצור את ההרכב השני החזק שניצח המון משחקים בקלות; וההחלטה האחרונה היא לבנות קבוצה צעירה בה שחקני הבית מאוד חשובים, וזה ממשיך עכשיו.

    הנשיא פרס בטור מיוחד במארקה: זידאן - האגדה שממשיכה

    "ההיסטוריה והאגדה של ריאל מדריד נבנו עם קהל שמאז ומעולם היה מאוחד מאחורי הערכים, עם שחקנים גדולים שהפכו לאגדות וכאלה שהגנו בחירוף נפש על הסמל לאורך 115 שנה. זינדין זידאן, שמחר מגיע למאה משחקים כמאמן ריאל מדריד, שייך לקבוצה יוצאת דופן של דמויות שנבחרו להיות הסמלים המזוהים ביותר עם ריאל מדריד וזה כבוד גדול.

    ריאל מדריד בוחרת את המיתוסים שלה עבור מה שהיא מייצגת. זוהי החלטה שמתקבלת על פי הראש והלב. אי-אפשר להיות חלק מהקבוצה המצומצמת הזו בלי השקעה גדולה מיום ליום, הישגיות, תשוקה וחתירה לניצחון, להיות נאמן לערכים ולעמוד בדרישות הגבוהות ויש היגידו בלתי-אפשריות של המועדון הטוב והיוקרתי ביותר בעולם.

    הייתה לי הזכות להביא את זינדין זידאן למועדון חייו, ריאל מדריד, בשנת 2001. אגלה לכם סוד, בעצם זה דבר ידוע - מאז שנבחרתי להיות הנשיא, שנה קודם לכן - הייתי משוכנע שזינדין זידאן חייב להיות איתנו. וכעבור שנים רבות, למרות שפרש ממשחק ממזמן, אנשים עוצרים אותי ברחוב ואומרים לי ‘תודה רבה כבוד הנשיא’ - על כך שהחתמתי אותו והאוהדים זכו להינות מהקסם והכישרון שלו. השער הבלתי-אפשרי שלו בגלאזגו בגמר ליגת האלופות הוא הביטוי המושלם איך הוא שינה את ההיסטוריה של ריאל מדריד.

    ועכשיו, כמו בשנת 2001, הוא גם משכנע אותנו שהוא ראוי להיות המאמן של הקבוצה הראשונה, תפקיד שלא כל אחד יכול לעמוד בו. הוא ממשיך להוביל אותנו להצלחות ולא יודע שובע. זידאן הוא השחקן המוכשר ביותר אבל הוא תמיד עבד קשה והקריב, רדף אחרי השלמות, הוא אינו יודע שובע ברעב שלו לגבי ניצחונות ותארים אך תמיד מראה כבוד וענווה והדבר לא פחות חשובה לו. הוא נמצא במועדון של חייו, המועדון המתאים לו ביותר, והוא נהנה בכל יום וכך גם אנחנו. את הדינמיקה שלו עם השחקנים אי-אפשר להסביר. הוא משדר את המהות של ריאל מדריד בכל רגע. והקהל מעריץ אותו היום אפילו יותר מאשר הימים כשחקן.

    בתור מאמן של ריאל מדריד הוא כבר זכה בכל דבר, כמו שעשה כשחקן. אפילו לא עברו שנתיים מאז הופעת הבכורה שלו כמאמן ב-9 בינואר 2016 וכבר זכה פעמיים בליגת האלופות, באליפות ספרד, פעמיים בסופר-קאפ האירופי, באליפות העולם למועדונים ובסופר-קופה הספרדי. אבל כמו שזידאן יודע, המועדון הזה תמיד שואף ליותר. הוא מכיר את ההיסטוריה ואת הגורל של כולם בריאל מדריד ויש לו את הכישרון והאיכות, האחריות המקסימלית וגם את ההתלהבות. לזידאן יש את המשימה הקשה ביותר בעולם - לשמח מאות מליוני מדרידיסטה ברחבי העולם שלא יודעים שובע. אנחנו יודעים שהמועדון שלנו בידיים הטובות ביותר. הוא הגיע כדי להישאר לנצח איתנו והתשוקה שלו עוזרת לריאל מדריד להמשיך להגשים את החלומות שלנו".

    ולסיום: קצת ציטוטים:: כריסטיאנו רונאלדו:“ההצלחה של ריאל מדריד היא בזכות זידאון, מה שהוא עושה זה מדהים”| סרחיו ראמוס:“זידאן היה שחקן עצום ויש לו את הפילוסופיה, הגישה והיכולת להוביל את הקבוצה להצלחות, הוא האיש המתאים ביותר”| אלגרי(יובנטוס) - “ניהול המשחק של זידאן בגמר בקארדיף היה יוצא דופן”| ז’וזה מוריניו:“אני כלל לא מופתע מההצלחה של זידאן בריאל מדריד, הוא עושה הכל נכון”| דייגו סימאונה:“העבודה של זידאן בריאל מדריד מרהיבה, היא קבוצה תחרותית שכמעט בלתי-אפשרי להתמודד מולה”.

    הכתבה שלי על זידאן:: ציון מאה

    אומרים שהזמן טס כשנהנים. התחושה היא שרק לפני יומיים זידאן מונה למאמן, והנה, מחר נגד חטאפה הוא ירשום את משחקו המאה על הקווים בריאל מדריד, מרגש זו לא מילה.

    מושג חדש נולד בתקשורת הספרדית ביממה האחרונה - פסטיבל זידאן. המארקה וה-AS גם יחד בתיאום מושלם עסקו בשער העיתון במשחק החגיגי של זיזו, ובתקשורת מנתחים שתי וערב את פועלו של המאמן וטוחנים שוב ושוב את הסטט’. אם הנשיא פלורנטינו פרס כותב טור מיוחד למארקה וכמו תמיד קולע בול ‘אגדת זידאן ממשיכה’, והתותחים כריסטיאנו וראמוס זורקים ציטוט יחד עם מאמני הצמרתב כדורגל, מה כבר אני יכול לחדש? והכי חשוב:: בעוד כמה חודשים הכתבה תהיה לא עדכנית. לא המספרים והתארים - שבעה תארים, ולא ההסתכלות הכוללת. כי זידאן ממשיך לעדכן את ארון התארים ולכתוב את ההיסטוריה כל יום מחדש, כפי שעשה בכל שחקן. זידאן וריאל מדריד, השילוב המושלם.

    הקהל של ריאל מדריד עצלן ברובו. ואולם, ב-5 בינואר התקבצו בברנבאו לא פחות מ-6000 אוהדים. מס’ מטורף, כזה שלא מתקרבים אליו גם לא לפני קלאסיקוס או לקראת חצי גמר הצ’מפיונס. לצערי נבצר ממני להגיע, מן הסתם, אבל כתבי התקשורת דיברו שאפשר היה להרגיש את הקסם באוויר. זידאן עמד שם נבוך אך מודע לגודל האחריות, עם רזומה דל מאוד בקסטיליה, ובקול רועד אמר - “אני נרגש להיות כאן יותר מהיום בו הוצגתי כשחקן ויודע מה צריך לעשות”. אין ספק, אין אדם שמכיר טוב יותר את ה-DNA של ריאל מדריד מאשר זידאן עצמו.

    הוא קיבל בירושה סגל טוב אבל אדמה חרוכה. קבוצה שהושפלה בקלאסיקו כלל ללא מאבק וחיפשה את עצמה, כזו שבעטה בדלי שוב ושוב ושוב ולא הצליחה להתקרב, בזמן שבארסה של לואיס אנריקה נראתה בלתי-מנוצחת ולעתים אף טובה מקבוצת החלומות של פפ. זיזו פתח עם שתי חמישיות בברנבאו מול דפור וספורטינג, החבר’ה חזרו לחייך אבל היה ברור שאלה לא המוקשים האמיתיים, ובעיות היו גם היו.

    סנונית ראשונה התרחשה כמיטב המסורת בעונות האחרונות, בדרבי מול אתלטיקו בברנבאו. ריאל מדריד פצועה ואף ‘נכה’ התקפית לא הצליחה לייצר מצבים או להגיב לשער של גריזמן, ואחרי המשחק כריסטיאנו איבד את זה והעביר ביקורת על חבריו לקבוצה. כל זה שעל כר הדשא למרות הכלים המוגבלים שהיו ברשותו אז - צ’ולו ניצח את זידאן בשח. הפער מבארסה הלך וצמח ובליגת האלופות ריאל אמנם התגברה על רומא אך נכעה לוולפסבורג(2:0) במשחק קטסטרופה והיה נראה כאילו היא לא למדה דבר. “המועדון הזה עשה כבר רמונטדות גדולות ואנחנו נעשה עוד אחת”, אמר זידאן, שקט ובטוח בעצמו.

    כמה ימים קודם לכן הוא היה הרבה יותר נסער והשתולל על הקווים בקאמפ-נואו. כך היה אחרי הבעיטה של כריסטיאנו למשקוף, למשל. זידאן דפק סאלטה הצידה ואפילו קרע את החליפה. ריאל מדריד הגיעה לקלאסיקו והצליחה לנצח את בארסה גם בעשרה שחקנים כשהיא מבצעת רמונטדה(2:1). כשנותרו שבעה משחקים לסיום ריאל מדריד צימקה את הפער בצמרת ל-7 נק’ אך הייתה תחושה שזה לא יספיק. ריאל הייתה אפילו אלופה לכמה דקות במחזור הסיום כשהחלה ברצף נצחונות שייקטע רק ע"י ויאריאל בעונה הבאה במחזור הרביעי(שיא ליגה בצוותא עם גוארדיולה), אבל זה לא הספיק. ומצד שני, כשדיברתי על כך שהניצחון בקלאסיקו הוא לא רק כבוד אלא גם מניח את היסודות ל-UnDecima - צחקו עליי, לא הקשיבו לי. וכך היה.

    כמו דל-בוסקה, מורו ורבו, האיש שאימן את זידאן שנתיים במדריד - המאמן הגיע באמצע העונה כדי להציל את ריאל מדריד וסיים כאלוף אירופה, בגמר שלא נגמר נגד אתלטיקו מדריד. זידאן הביא למדרידיסימו את מה שחשוב לו יותר מכל וריאל מדריד שוב הייתה מלכת אירופה. ‘רק ריאל מדריד מסוגלת בעונה כזו לזכות בליגת האלופות’, אמר צ’אבי, בזמן שריאל שברה עוד ועוד שיאים של בארסה.

    בראיון לקראת הגומלין נגד יובה ב-2002/03, זידאן, אז אלוף אירופה, שנה אחרי ששלח את הוולה הבלתי-נשכח לרשת של באייר לברקוזן, אמר שהוא רוצה גם את הדסימה והגביע ה-11, ה-12 וה-13. ולאט-לאט ארון התארים מתמלא. כעוזרו של אנצ’לוטי בגמר בליסבון הוא קפץ על חבורת השחקנים החוגגים, ובעונה שעברה הביא לריאל מדריד דאבל היסטורי וראשון מזה 59 שנה. הקבוצה היחידה שזוכה פעמיים ברציפות בליגת האלופות. ‘אתה המאמן הטוב בעולם!’, אמר לו כתב הטלוויזיה לאחר הגמר בקארדיף, וזידאן אמר בחיוך - ‘לא, לא, תודה אבל אני לא’. בהמשך הכתבת קבעה - “אתה לא שמח, זיזו!”, והמאמן השיב - “אני שמח מאוד מבפנים, אולי לא רואים עליי”.

    אין צורך לשפוך שוב את משנתו של זידאן שניהל את הסגל בצורה יוצאת דופן, וזה הרבה מעבר למנוחה של כריסטיאנו או הרוטציות. קאסמירו הפך בזכותו לאחד הקשרים האחוריים הטובים בעולם, וגם לוקאס ואסקס שהיה סופר-סאב לגיטימי לחלוטין - נהנה מאוד ממחיצתו של המאמן, שקידם את אסנסיו בתבונה ואפילו במשחק נגד דפור ידע לזרוק את מריאנו ולקבל ממנו שער שיוויון יקר. זידאן לא איבד עשתונות גם אחרי שהתקשורת שחטה את ריאל מדריד לאחר ההפסד לבארסה בברנבאו והיה נראה שחלום האליפות נגוז. הוא ידע לתת לאיסקו את המפתחות ולוותר על ‘ה-11 של הגאלה’ לטובת הגביע ה-12. רק חאמס ומוראטה היו בטור של הלא מרוצים.

    לא מזמן פורסם שזידאן האריך את חוזהו עד 2020. בלי מסיבת עיתונאים חגיגית, בלי כלום, בלי לבקש עוד אגורה לשכר. הוא אסיר תודה לריאל מדריד שהאמינה בו כשהיה חסר ניסיון כמאמן והמו"מ נסגר תוך 5 דקות. עם שבעה תארים תוך שנה וחצי וכשהוא הביא את ריאל מדריד לאוורסט של הכדורגל - זידאן לא רוצה לעצור כאן. הוא יודע שאת פתיחת העונה האיומה עדיין אפשר לתקן ושבריאל מדריד הכל תלוי בתוצאות. ועדיין, התחושה היא שגם אם ריאל הייתה מסיימת את העונה שעברה בלי כלום - זידאן לא היה מפוטר. האוהדים כבר בחרו בו בסקר המארקה כמאמן הטוב בהיסטוריה של ריאל מדריד, בבחירה הכי לא צמודה חוץ מהקרב על עמדת הקורות. יכול להיות שזה מוגזם, אבל זידאן כאן כדי להמשיך לעשות היסטוריה, ועם שבעה תארים בפחות משנתיים - קשה להמר נגדו. אז הציון בינתיים הוא ציון מאה. נתראה במאתיים, מיסייה זיזו.

  3. מה עומד מאחורי ההחלטה התמוהה?

    1. אגדה. זינדין זידאן היה מגדולי הכדורגלנים בהיסטוריה. חוץ מבקאן הקטנה בה החל את הקריירה המקצועית שלו בתור שחקן, זידאן זכה בתארים בכל מקום אליו הגיע. עם בורדו הוא זכה באינטרטוטו (מעין פרס ניחומים לקבוצה שלא הגיע עד לרמה של גביע אופ’'א או לליגת האלופות). עם יובנטוס הוא זכה בשתי אליפויות, בגביעים ובמספר טורנירים אירופיים מהדרג השני-שלישי (הוא גם הגיע עם הקבוצה לגמר ליגת האלופות והפסיד). בריאל מדריד הוא זכה גם בליגה וגם בליגת האלופות, כשהוא חתום במו רגליו על לא מעט ניצחונות גדולים, כמו ה-2-1 על באייר לברקוזן בגמר ליגת האלופות עם השער בבעיטת היעף המפורסמת (שעד לפני שבוע נחשבה לשער היפה ביותר בגמרים של ליגת האלופות, אז הגיע בייל). את הנבחרת הלאומית הוביל זידאן לתור זהב עם זכייה במונדיאל (בגמר מול ברזיל הוא כבש צמד) וזכייה ביורו בשנת 2000, שנתיים מאוחר יותר. הוא נבחר לשחקן הטוב ביותר בתפקיד.

    זינדין זידאן הוא אגדת כדורגל. הקהל העריץ אותו בכל מקום שאליו הלך. הקהל של הקבוצה היריבה כיבד אותו. הכבוד הזה, האלגנטיות, הענווה (המסוימת) שכבר לא רואים אצל כוכבים בימינו, הם שמסמנים את זידאן כשחקן ואדם שמשנתו היא ניצחון. וכך, גם היום, ציין זידאן: “לפעמים צריך שינוי, ואם אני מרגיש שהקבוצה תתקשה לנצח איתי בשנה הבאה, אני כנראה צריך ללכת”. זידאן הולך בראש מורם, כמו אגדה אמיתית, כשאין לו מה להוכיח אלא משוב, להיות ה-bigger man.

    1. על ספורט ופוליטיקה. ריאל מדריד קראה למסיבת עיתונאים בהולה, בה נכח אפילו הנשיא, דבר נדיר. באסיפה, זידאן ציין כי החליט להתפטר מריאל מדריד, בעיקר בגין השובע והעובדה שלריאל מדריד, יחד איתו, יהיה קשה להמשיך ולקחת תארים. ריאל של זיזו קטפה 9 תארים בפחות משלוש שנים, נתון פנומנלי. כדי להבין כמה גדולה עבודתו של זידאן, אפשר להשוות את תקופתו בתור המאמן של ריאל לתקופתו של מיגל מוניוז, שהשיג 5 תארים יותר מזידאן ו-14 סך הכל. אבל הוא עשה את זה בלא פחות מ-14 שנים. על כל אלו, צריך להבין שבריאל מדריד אין בדרך כלל הפתעות. זה שהקבוצה מכנסת מסיבת עיתונאים בצורה מסודרת וששום כלי שנראה לעין אינו נשבר לנגד עדשת המצלמה, לא אומר שהנפשות הפועלות הופתעו באמת. אין ספק שהמועדון ופרס בפרט חולקים כבוד אדיר לזידאן, אבל יש לזכור שהוא מאמן צעיר שסך הכל לא אימן את ריאל מדריד אפילו שלוש עונות מלאות. אז מי כאן בעצם השבע, זידאן או פרס? מי משך בחוטים וקיבל החלטות? על פני השטח, היה זה זידאן שהחליט והכווין, אבל בפועל, כנראה שלפרס הייתה לפחות מילה בדבר. סביר מאוד שמה שבאמת קרה, הוא שפרס היה זה שהחליט שהקבוצה צריכה ריענון, ומתוך כבוד לזידאן שהפך אותו (את פרס) לאגדה גם כן, הציע לצרפתי “לפרוש בשיא”. אין ספק שההחלטה משותפת, ולמען האמת, היא כנראה תורמת לשני הצדדים. אבל אסור להתבלבל. פלורנטינו פרס לא מקבל הוראות ולא סופג פצצות. האדם שזרק כספים ללא היכר ופיטר מאמנים שעיצבו את הכדורגל המודרני של ריאל מדריד בהינד עפעף (כמו ויסנטה דל-בוסקה), למד דבר או שניים על ניהול ספורטיבי בקדנציה שלו. גם הוא מבין שלשחזר זכייה בליגת האלופות בפעם הרביעית ברצף היא כנראה מטרה בלתי-אפשרית עם אותו המאמן. גם אם לשחקנים יש דרייב, המאמן נשחק לפחות במידה מסוימת. מכאן, להיפרד מזידאן זה כנראה מתבקש. אבל לפרס יש סטייל, וכאמור גם כבוד, בטח לזידאן, ולכן הוא נתן לצרפתי להיות הראשון שמזיז את הכלים.

    אם זה אכן המצב, פרס הוא לא פחות מגאון, בגלל שזידאן מנדב אינפורמציה לגבי המהלך הזה כבר שבועות ואפילו חודשים. מה שהתגלה “בפרק האחרון” כטוויסט ענק בעלילה, בעצם כבר נודע לצופים קודם לכן, כשזידאן זרק משפטים כמו “אני לא יודע כמה זמן אשאר בריאל מדריד”, “אולי לא אהיה כאן בעונה הבאה”, “אני צריך לחשוב”, “המועדון יחליט” ועוד, כשבפועל – אין מאמן במאה הנוכחית שקיבל יותר אשראי ממנו, והמקום שלו בעצם היה הבטוח מכולם. כנראה שפרס וזידאן מתכננים את המהלך הזה כבר זמן רב, כשהתסריט נבנה בצורה כזו שהעזיבה תהיה לא רק רכה ונוחה, אלא אפקטיבית ונעימה כך שחדר ההלבשה רק יתחזק ממנה. ועל כך עוד בהמשך.

    1. תזמון – הוא דבר חשוב בכדורגל, כמו בכל מקום אחר בחיים. הבה נדמיין מצב היפותטי בו ריאל מדריד עולה על מסלול מעט שונה מזה הנוכחי, מצב בו היא זוכה בליגת האלופות בפעם השלישית ברציפות, אבל לא משערים של קרים בנזמה וגארת’ בייל. שני השחקנים המושמצים, שאולי היו הטובים ביותר של הבלאנקוס מול באיירן מינכן וליברפול בליגת האלופות, בעצם חתומים לא פחות (אם לא יותר) משאר השחקנים על התואר הנחשק, והיחיד (החשוב) של ריאל השנה. אבל מה היה קורה אם ההשמצות היו “מוצדקות”? אם הם לא היו “מביאים תואר”? אין ספק בכלל שקרים בנזמה תרם את חלקו בריאל מדריד, והוא צריך לעזוב. אין מנוס מכך וניכר שאפילו זידאן הבין זאת במהלך העונה הנוכחית. באשר לבייל, שסיים את העונה בצורה נהדרת, סביר שהוא היה מוצא את עצמו מחוץ לברנבאו אם הוא לא היה מעניק לפלורנטינו פרס תואר בכפית של כסף. אם כך היה קורה, וזידאן היה נשאר המאמן של ריאל מדריד, בנזמה היה נשאר בקבוצה, ובייל היה עוזב אותה. הרי זידאן אפילו לא טרח לברך את בייל אחרי המשחק בקייב, ודיבר איתו לראשונה רק כשלוש שעות (!) אחרי המשחק. ובנזמה, לא משנה מה היה עושה, היה נשאר תחת הכנף המגוננת של בן ארצו, אם זה היה נשאר.
      זוהי אלגוריה, בעצם, לכך שהתזמון של “ההתפטרות” של זידאן הוא בעצם הכרחי, ואפילו לא מפתיע. הרי זה ברור שרק עם עזיבתו של מאמן שעמד על הקווים במשך זמן ארוך יחסית, תוכל קבוצה לבנות את עצמה מחדש, בטח מבחינת הסגל. רק עם עזיבה של מאמן והגעה של חדש, ניתן ליצור סגל רענן יותר וללא תככים, שכן לשחקנים אין כל כך למי להתלונן במהלך החלון – אין אמפתיה אבהית שמגוננת עליהם, ואין קשרים שאפשר לקלקל. מגיע מאמן חדש, אשר מאמין במשנתו שלו, והוא מתחיל לתכנן על דף חלק את איך שהעונה הבאה צריכה להיראות. במקרה של ריאל מדריד, זו הדרך היחידה בה קרים בנזמה יכול לעזוב את הקבוצה, וגארת’ בייל יכול להישאר בה. מובן שאלו רק דוגמאות ושהסגל יכול להיראות אחרת, אבל אלו מסבירות כיצד עזיבתו של זידאן לא רק מפנה מקום למאמן חדש, אלא לשחר של יום חדש שיכול לאפשר לקבוצה שבעה מתארים, להיבנות על יסודות חזקים וטריים יותר.

    את מקומו של זידאן ימלא אחד מהשמות שכבר קושרו לריאל עוד לפניו (ובתקופתו), ככל הנראה יואכים לב, מאמן נבחרת גרמניה, או מאוריסיו פוצ’טינו, המאמן המצוין של טוטנהאם. לב כבר נקשר לשמה של ריאל מדריד, ויהיה “קל” יחסית להביא אותו אל הבלאנקוס, שכן אימון בנבחרת לא סותר אימון של קבוצה בליגה, מה גם שהמשא ומתן קל יותר. הגרמני גם מלווה את הנבחרת במשך יותר מעשור, וישמח לריענון. באשר לפו’צטינו, שכבר קושר לריאל מדריד בעבר, מדובר בהחתמה אסטרטגית חכמה וב"גניבה" ממועדון שרגיל לשתף פעולה עם הספרדים.

    יהיה אשר יהיה המאמן שיחליף את זידאן, הוא יתחיל שושלת חדשה שיהיה קשה לשחזר. זינדין זידאן הוא אגדה בריאל מדריד, כשחקן, כמאמן, כאדם. אבל יותר מהכל, וכמו שכבר נוכחנו לדעת בשנים האחרונות, האדם שמנהל את העניינים במועדון מגבוה, כנראה קיבל החלטה אסטרטגית גאונית נוספת. על פניו פלורנטינו פרס היה צריך לספוג פצצה, אבל מתחת לפני השטח – הוא זה שהרכיב אותה.

  4. האמת שאני לא יודע איך לאכול את המעבר הזה, וזה גורם לי להעריך ולאמוד מאמנים מחדש. זידאן אומנם פורש כאגדה מבחינת ריאל מדריד, אבל עושה רושם שהוא משאיר אחריו לא מעט סימני שאלה בכל הנוגע לקצה גבול היכולת של הצרפתי. האמת שמזה לא מעט שנים נראה שחלק גדול מהקבוצות הגדולות קופאות על השמרים בכל הנוגע לבנייה והתפתחות הסגלים שלהן- בצרלונה, ריאל מדריד, באיירן מינכן יובה ועוד. החשש ליצור משהו חדש ולקחת אחראיות “לפרק” את נוסחא המנצחת ולהמציא משהו חדש הוא משהו שלא נראה כבר הרבה זמן בנוף של הקבוצות הגדולות, וכנראה האחרון שהרשה לעצמו לשנות הוא ברמות הללו הוא פפ גווארדיולה שניסה לשנות בכוח (גם במחיר של קריסה לעיתים) את הדינמיקה בקבוצה שלו, ויחד איתו מוריניו וקאפלו החזיקו באומץ הנדיר מאחורי ניקוי אורוות.

    מה נותר לנו כרגע? כמה פרוייקטורים גדולים שמוכנים להרים את ההריסות ולבנות מחדש נותרו לנו? קלופ, פוצ’טינו, ואפילו הפרוייקט של סמפאולי יחד עם מונצ’י בסביליה אשתקד היו מהבודדים שנבנו באומץ ומעל סגל ובסיס הצליחו לתת לקבוצות שלהן זהות וסגנון ממשיים, וזה משהו שנדיר לראות כיום בנוף של האלופות לעומת שנים קודמות. זידאן היה אמור להיכנס לעונת מבחן מבחינתו. הסגל מזדקן, העונה של ריאל מדריד, היסטורית ככל שתהיה היא לא הרגישה משכנעת דיה, עם אובדן הדרגתי של לא מעט מאוהדי ריאל באמון בסגל הנוכחי. הגיע הזמן לבנות את ריאל מחדש, וזידאן לא לוקח על עצמו את האחראיות לייצר משהו לשנים הבאות. נכון, ההסטוריה לא תשכח מבחינת מעשיו כמאמן, אבל בעיניים אובייקטיביות, זו הפעם היחידה שראיתי שיש משהו שזידאן נמנע ממנו- לייצר משהו חדש. בין אם זה מגיע מחוסר עיניין, חוסר השראה או אולי השאיפה לא לרדת מהגבהים אליהם הגיע.

    קלופ אולי מאמן הגמרים הגרוע בעולם, והוא הפסיד לזידאן באופן מובהק ונהיר, אבל נראה שדווקא בשלב זה של העונה אפשר לראות באיזה פרמטרים הגרמני עולה על הצרפתי.

Continue the discussion forum.sportenter.co.il

122 more replies

Participants

To Top