כדורגל

נבחרת איראן – מונדיאל 2018

איראן במונדיאל

מי שלא בקיא ברפובליקה האסלאמית, לא יידע לומר כמה המדינה הפרסית מכילה ספקטרום רחב וצבעוני של אנשים. במידה מסוימת ניתן לומר (באופן שטחי מאוד, כמובן) שהיא חצויה כך שנשמעים בעיקר שני קולות מרכזיים: זה שקל לשים אליו לב, וזה שנהדף בצורה שלא חושפת את המערב אליו. מצד אחד, הממשל מציג הלך-רוח זועם כלפי המערב, אשר קורא לכיוון אחד בלתי מתפשר: איראן היא מדינה אסלאמית, קודם כל, ומכאן נגזר השאר (שנאת הציונות, המריבה הבלתי פוסקת עם המערב, הרצון לדכא תנועות ירוקות וצעירות בתוך המדינה ועוד). מול הממשל עומד “ההמון הפשוט”, העם, האדם האיראני המצוי, בעל הכבוד (אשר מכבד את רעהו) שמעוניין, פשוטו כמשמעו, בחיים ראויים במדינה ראויה. במדינה כזו, בה חיים בערך 80 מיליון תושבים, קשה למצוא נקודות משותפות שיכולות להוביל אומה אל כיוון אשר איתו קל לכולם להזדהות. ועדיין, כמו במדינה הקטנה שלנו, אפשר למצוא מקום בו כולם מביעים דעה כנה, אמיתית, בעלת זעקה. המגרש.

בפעם האחרונה שנבחרת איראן בכדורגל עלתה למונדיאל, ב-2013, היה קשה לנהל דו שיח ברחובות. הרעש והחגיגה היו חזקים מדי מכדי לאפשר זאת. כפי שצוין מעלה, לא כל אזרחי הרחוב באיראן מחזיקים באותן דעות פוליטיות, ולכן גם לא אוהדים את אותן הקבוצות ואוהבים את אותם השחקנים, אבל כשמדובר בנבחרת זה סיפור אחר. השמחה, הצהלה ותחושת הכבוד באו לתקן את העוולות וההשפלות שאיראן חטפה במגרש המדיני-פוליטי (תקופת כהונתו של אובמה והחתימה על הסכם הפסקת פרויקט הגרעין, שמלכתחילה הוצג באיראן במעטה של כבוד עממי וזכות טבעית להגנה עצמית). ובאמת, לאנשי הרפובליקה היה סביב מה להתאגד יחדיו, תחושת כבוד שאין לערער עליה, הרי זה הספורט.

השנה, איראן שוב מוצאת את עצמה במונדיאל, בפעם החמישית בהיסטוריה. קמפיין המוקדמות לא היה קל, והמסע היה מרגש לא פחות מפעם. אולם הפעם, השמחה והצהלה פחתו. שיחות טלפון נעשו בטהראן בלי בעיה גדולה מדי גם בליל העלייה למונדיאל. נראה שהרוח המנטלית של נבחרת איראן נפלה מעט, לא רק מצד השחקנים עצמם, אלא גם בתמיכה (הבלתי מתפשרת, בדרך כלל) של הקהל בה. מדוע?

ראשית, יש לחזור ולהבין דבר נוסף בנוגע למשמעות הכדורגל באיראן, שמקומו בתרבות של המדינה הפרסית היה משמעותי ובלתי-מעורער עוד בתקופת השאה (מלך איראן), לפני המהפכה האסלאמית (ב-1978). בימים ההם, שלפני המהפכה, בהם איראן אופיינה ב”התמערבות קיצונית” שהתבטאה בין היתר ביחסים מצוינים עם מדינת ישראל, הקונפליקט הזה שבין הלב, הרוח והכיס, קיבל משמעות נוספת. בשנת 1968 נבחרות איראן וישראל נפגשו למשחק הגמר באליפות אסיה, בטהראן, כשהמנצחת בהן תזכה להניף את גביע אליפות אסיה. נבחרת ישראל עוד הובילה עד הדקה ה-75, אבל מהומות של שחקני נבחרת איראן וכן של הקהל ביציע גרמו לשופט לאשר שער שלא היה. בדקה ה-90 איראן כבשה שער נוסף וניצחה. היחסים בין המדינות שהיו טובים יחסית (בטח בהשוואה להיום) בתקופה ההיא, התבטאו בין היתר בשמירה של משטרת איראן על שחקני נבחרת ישראל וביחס הוגן באופן כללי, מצד המלך. דווקא העם היה זה שהשחית חנויות של יהודים ואפילו משרדי עבודה ותיירות בטהראן (כמו משרדי אל-על, למשל). העניין הוא, שהעם האיראני תמיד הולך נגד הממשל. הוא היה נגד המלך המערבי, והיום הוא נגד האיתאללה הדתי-קיצוני.

אפשר לראות את העניין הזה מתבטא גם בדרבי של טהראן, בין פרספוליס (Persepolis), הקבוצה של העם, לאסתקלאל (Esteghlal), הקבוצה של הממשל (ופעם – של המלך). ישנם הרבה נתונים שמצביעים על ההבדלים התהומיים בין הקבוצות. למשל, כחצי מאזרחי איראן אוהדים את פרספוליס, מדובר כאמור בעשרות מיליונים, זו הקבוצה של העם. רק לפני מספר שנים היא קיבלה אישור ממשלתי לשמה (שהוא גם המקורי), שעם המהפכה האסלאמית השתנה לשם “פ’ירוזי”, שמשמעותו ‘ניצחון’ בפרסית. מהות השינוי היא מתן שם “נייטרלי” לקבוצה, כדי להחליף את השם ה”איראני” שלה, לו יש זיקה לדת “המקימה”, הזורואסטרית. הסיבה להחלפת השם היא כמובן התנועה הקיצונית הדתית שהחלה עם המהפכה האסלאמית באיראן ב-1978. המטרה, בגדול, היא ליצור זיקה דתית על חמת זיקה לאומית. אולם גם הסמל, וצבע הסמל של פרספוליס, מביעים זיקה לזורואסטריזם ולצבע האדום שמסמל אותו בדגל איראן. אסתקלאל, למשל, הקבוצה של הממשל, נקראה עד המהפכה “תאג'”, ‘כתר’ בפרסית (בדומה לקבוצות שטבעו את המונארכיה בשמן, כמו ריאל מדריד למשל). כיאה לקבוצה שמייצגת את הממשל, היא מקבלת תמיכה רבה ממנו הבאה לידי ביטוי בכסף, מתקנים ואפילו ייעוץ. כמו בכל סיפור רומנטי אחר, דווקא פרספוליס מחזיקה במספר האליפויות הרב ביותר (11, האחרונה בהן השנה). שתי הקבוצות שולטות כמובן בליגה האיראנית, לפחות מבחינת מדד התארים.

אם כך, גם אצל האוהדים ישנה דעה חלוקה המתבטאת בתמיכה בקבוצות אלו (ובעיקר בהן), וכפי שהוזכר קודם, את המשותף אפשר למצוא באהדה לנבחרת (כמו בכל מדינה כמעט, בעצם).

אחד הנושאים החשובים ביותר, אם לא החשוב ביותר, ביום-יום האיראני, הוא הכבוד. מילדים עד מבוגרים, מהדת ועד לחינוך חילוני, הכבוד הפרסי עומד מעל הכל. וזו אולי הסיבה לכך שהתמיכה בנבחרת הולכת ונחלשת. כנראה שרוב הכעס והתסכול מופנה אל מאמן הנבחרת, קרלוס קיירוש. הפורטוגלי הוותיק שאימן גם את נבחרת פורטוגל ואת ריאל מדריד, בין היתר, מאמן את נבחרת איראן כבר כמעט 8 שנים. בתקופה זו הוא ראה הצלחות וכישלונות, אבל מה שבטוח הוא שהיום הוא מרגיש בבית בטהראן. כל-כך מרגיש בבית, כך שהוא הפך את נבחרת איראן לנבחרת אירופאית כמעט. וזה לא דבר טוב. המאמן אמר לא פעם שהמנגנון האיראני אינו טוב דיו בשביל להגיע לגביע העולם, ואפילו בשביל לגדל שחקנים לרמה גבוהה. הוא טען שוב ושוב שהרמה במדינת המפרץ לא טובה ושהיא לא תהיה טובה עוד הרבה זמן, והביע בעצם זלזול, אם במישרין או אם בעקיפין. אחד הביטויים הבולטים לדעותיו של קיירוש הן העובדה שבסגל הנבחרת הקיים שמייצג את איראן במונדיאל מכיל רק תשעה שחקנים מהליגה האיראנית, מתוך 23. מתוכם, רק שני שחקנים מגיעים מהאלופה, פרספוליס. קיירוש נוהג לזמן שחקנים שנקראים בפרסית “דוראגה”, “בני תערובת” בשפה פשוטה, בעלי אזרחות אירופאית (בדרך כלל) שאחד מהוריהם (האם, לרוב) אינו איראני. אלה הם הלגיונרים שאולי משחקים ברמות גבוהות יותר באמת, אבל הסיבה לזימונם היא בעיקר השפה אותם הם דוברים או יכולים לדבר. קיירוש יכול להתנהל עם השחקנים האלו באנגלית או בספרדית, והם חיו (או חיים) באירופה במשך שנים. הציבור הפרסי הרחב לא אוהב את זה. הכבוד, כאמור, עומד מעל לכל. האדם האיראני הממוצע יעדיף לראות את מלך השערים של הליגה האיראנית (עלי עלי-פ’ור, חלוץ פרספוליס שלא זומן לנבחרת על אף שהבקיע 19 שערים העונה בליגה) מאשר את מלך השערים של הליגה ההולנדית (עלי-רצ’א ג’האן-בח’ש, המשחק באלקמאר ההונלדית, שכבש העונה 21 שערים ובעצם מהווה השחקן האסיאתי הראשון שמסיים כמלך השערים בליגה גדולה באירופה). לראייה, קפטן הנבחרת בקמפיין הנוכחי הינו מסעוד שג’אעי, ששיחק 6 שנים בליגה הספרדית, ועוד מספר שנים בקבוצות קטנות יותר ביוון. אותו שג’אעי זכור כמובן בתור אחד משני שחקנים איראנים (השני הינו אחסן הג’סאפי, שגם מזומן למונדיאל) שלא נכנע ללחץ איראני ושיחק בליגה האירופית (וגם הפסיד) מול מכבי ת”א, תוך שהוא אפילו לוחץ את ידם של הישראלים. למרות קולות ואף איומים להרחיק לאלתר את הקפטן (ואת הג’סאפי) מהנבחרת, לא רק ששג’אעי ישחק במונדיאל במדי איראן, הוא גם יוביל אותה, ואולי זו בעצם רמיזה כלפי רוח-שינוי של כבוד ליריב רחוק (הרי לא שצפויה בעיה בנושא במונדיאל). ובחזרה לנושא האהדה המערבית של קיירוש – סגן הקפטן של הנבחרת האיראנית הינו אשכאן דז’אגה, ששיחק כמעט כל הקריירה בליגה הגרמנית ובליגה האנגלית, והינו אזרח גרמניה, בה גדל ואף שיחק במדי הנבחרות הצעירות שלה. מול שחקנים כאלה, כמו שג’אעי ודז’אגה, קל יותר לקיירוש להתנהל, לדבר, ולהוביל. זה אולי מובן ברמה מסוימת, אבל היחס הזה של קיירוש לתרבות ולכבוד האיראני גורמים לאוהדים מסוימים לשנות את דעתם על הנבחרת הלאומית, אשר רגילה לקבל תמיכה בלתי-מתפשרת מכל כיוון בטורנירים הבינלאומיים. לאחרונה החלו קולות שדורשים לפיטוריו של המאמן הפורטוגלי הוותיק, אפילו שהניסיון שלו הביא את הנבחרת למונדיאל יותר מפעם אחת, כך שאוהדים מוכנים אפילו לראות את הנבחרת מפסידה לשם כך.

בנוסף לכל אלו, תצטרך איראן להתמודד גם עם החרם הצפוי של נייקי שמסרבת לספק לה נעליים למונדיאל בהשפעותיו של נשיא ארה”ב שפרש מהסכם הגרעין והחל להפעיל סנקציות על המדינה מחדש. בשורה התחתונה, לנבחרת הפרסית יש לא מעט על הכתפיים בקמפיין הנוכחי.

אז מה אפשר לעשות?

בצורה מפתיעה (או שלא), מי שכן לוקחים את האחריות לרגליים הם שחקני הנבחרת עצמה. כתגובה לחרם של נייקי, החלו השחקנים להצטלם עם נעליים ישנות אשר היו מיובאות לאיראן כדי לשחק לפני יותר מארבעה עשורים, בטענה שאם לא יהיו להם נעליים של נייקי – יהיו להם את הנעליים “של איראן”. בכלל, השחקנים האיראנים משתדלים להביע דעה ולהחזיק קשר רציף עם הקהל הרחב, כשדווקא המדיות החברתיות הן אלה שמסייעות בכך. חסימות אינטרנט כאלו ואחרות אמנם מונעות שימוש נרחב ברשתות כמו פייסבוק, אבל רשתות אחרות כמו אינסטגרם וטלגרם ממשיכות לשמש את הציבור וכך גם את השחקנים, שמתקשרים עם האוהדים באמצעות סטוריז, שידורים ישירים ותמונות.

בסופו של יום, לנבחרת האיראנית יש לא מעט שחקנים מוכשרים, והתרבות האירופאית שמוחדרת אליה יכולה לעזור. ההתמודדות מול נבחרות איבריה (ומרוקו) תהיה קשה, אבל המונדיאל הזה יכול לנשב רוחות של שינוי בתקופה אפורה יחסית שעוברת על המדינה הצבעונית במפרץ. בימים בהם הממשל ממשיך להתגלגל למריבות חוזרות ונשנות מול ארה”ב, סעודיה והעולם, יכול להיות שקמפיין מוצלח בגביע העולם יעזור להעלות את המורל בחזרה. וקמפיין מוצלח לא צריך להיות קמפיין בו הנבחרת תעלה לשלבים המוקדמים או תספק משחקים גדולים, אלא קמפיין של כבוד, לחימה ונגיעות של תרבות פרסית אמיתית.

*תודה מיוחדת לשרון אחדות ולד”ר תמר עילם-גינדין. לעוד על איראן במונדיאל ואיראן באופן כללי ומשובח, האזינו לפודקאסט איראניום מועשר ב- podcast.zeresh.co.il.

tel aviv panionios shaking hands

בתמונה: שחקני פאניוניס היוונית, בניהם אחסן חסג’אפי ומסעוד שג’אעי, לוחצים את ידיהם של שחקני מכבי תל אביב במסגרת משחק בליגה האירופית.

8 Comments

Notable Replies

  1. מישהו מוכן להסביר לי מה הקטע עם המצלמות טלוויזיה ? הרי שני השערים לא היו חוקיים, ועדיין לא נפסלו ע"י השופט טלוויזיה .
    אני לא אוהב גם ככה את ההתערבות הדיגיטלית הזאת, שגורמת למשחק להיות פחות ספונטני, ואחרי ששחקן מבקיע אתה לא יודע אם יפסלו את השער או לא ואז המשחק ייעצר קצת, אבל אם כבר הכניסו לשימוש את מצלמות הטלוויזיה, אז לפחות שישתמשו בהם…

    איזה מנהיג רונאלדו…גם ביורו 2016 הוא לא היה בשיאו, אבל הבחור בא לעבוד . שימו לב איך הוא מעורב בהכול, גם כשהכדור לא ברגליים שלו או של הנבחרת שלו . רונאלדו, בניגוד לשחקן אחר, לא מתלונן ומקטר על השחקנים שמשחקים לצידו, למרות שהסגל של פורטוגל הרבה פחות טוב מזה של ארגנטינה .

    אחלה משחק בינתיים…

  2. תראה לי בבקשה פעם אחת שמסי התלונן או קיטור על שחקנים בנבחרת שלו.

  3. גם לדעתי היה פנדל. נאצו עשה עבירה מטופשת.
    פיקה היה טוב היום אבל בסופו של יום הוא (ודה חאה) חרצו את גורל המשחק. הם האשמים הישירים לכך שהקבוצה שלהם לא ניצחה. היה משחק מעולה ואני לא מסכים איתך טיטי. לדעתי המונדיאל עד עכשיו מספק את הקבלות. אמנם כדורגל לא משובח, אבל ממתי משחקי נבחרות נותנים לנו משחקים משובחים? רובם לא. אני מאוד נהנה עד עכשיו! שמח שגם כל הבית הזה נפתח ויהיה אש בסיבוב השני.

  4. אתה צודק, הבעיה שליגת האלופות הרגילה אותנו לרמה מסויימת של כדורגל שטורנירי נבחרת לא יוכלו לשחזר בחיים, אבל המשחק היום כן הזכיר רמה של רבע גמר ליגת אלופות ואפילו מעלה מזה ולכן ההתלהבות שלי.

Continue the discussion forum.sportenter.co.il

3 more replies

Participants

8 Comments

  1. Pingback: מונדיאל 2018 יוצא לדרך - ספורטאנטר - הבית לספורט בישראל

Leave a Reply

Your email address will not be published.

To Top