בטח שמתם לב ש - מהדורת "ריאל"

ריאל-מדריד

(CF R.Madrid) #3724

הרצף של ה11 ניצחונות מדהים כי כמעט חצי ממנו הוא על קבוצות חזקות והטובות בליגה.
האליפות הזאת מגיע רק בגלל הדרך שהם עשו עם זידאן.

והכול אפשרי…


(Raulito-7) #3725

[RIGHT]ה-15 במאי הוא אחד התאריכים החשובים ביותר של ריאל מדריד.
לפני 14 שנה בידיוק זה קרה - זינדין זידאן הניף את הרגל ושלח וולה מטורף לרשת של באייר לברקוזן בגמר בגלאזגו, המגרש בו ריאל זכתה בגביע אירופה החמישי שלה ב-1960 אחרי 7:3 על פראנקפורט.
ריאל מדריד מנצחת 2:1 עם ‘שער המאה’ של זידאן, בעונת המאה להיווסדות המועדון, וזוכה [B]ב-‘לה-נובנה’ [/B]- גביע האלופות התשיעי בתולדותיה.
הגול הערמומי של ראול אחרי הוצאת החוץ של רוברטו קרלוס; המהלך המשולש רוברטו קרלוס-סולארי-זידאן והשער הבלתי-נשכח; הפציעה של סזאר, ההצלות של סאן-איקר הצעיר(עם הרגל!!) והדמעות בסיום; שאגת הניצחון של סאלגדו; וההנפה של פרננדו היירו.רגע ענק, רגש מרגש, רגע לפנתיאון. [B]הסיקור המלא[/B] של המשחק מהאתר שלנו - רוצו לקרוא.


[FONT=Verdana]
[FONT=arial]“אנחנו חוגגים את שנת המאה של המועדון עם התואר המזוהה ביותר עם ריאל מדריד - גביע האלופות התשיעי, וזה אומר שוב עד כמה המועדון הזה הוא הגדול בהיסטוריה”, אמר ראול, לו הזכייה השלישית שלו במפעל, לאחר המשחק. איקר קסיאס לא שכח את סזאר שנפצע והקדיש לו את הניצחון. רוברטו קרלוס קיווה לשווא שזה לא הגביע האחרון שלו - “זכיתי כבר בשלושה גביעים עם ריאל מדריד אבל אני ויתר חבריי רעבים לעוד תארים כל פעם מחדש”. זידאן העדיף להתעלם מהשאלות על השער המדהים שלו ואמר - “הכי חשוב שזה שער הניצחון”.[/FONT]

[B][U]ההרכבים:[/U]
[/B]
[/FONT]
[U]ריאל מדריד:[/U]
סזאר(קסיאס, 67).
ר.קרלוס, היירו, הלגרה, סאלגדו
זידאן, מקללה(קוננסאו, 73), סולארי, פיגו(מקמנמן, 61)
ראול, מוריינטס

[U]באייר לברקוזן: [/U]
בוט.
סבסקן(קירסטן, 65), לוסיו, זיווקוביץ’, פלאסנטה.
באשטורק, ראמלוו, שניידר, בראדיץ’(ברבאטוב, 38)
באלאק
נוויביל

זידאן כאמור כבש את השער החשוב מכל בדרך לזכייה התשיעית בגביע אירופה. בלה-דסימה הוא היה עוזר המאמן, יד ימינו של קרלו, וקפץ על ערימת השחקנים אחרי הגול של ראמוס. בעוד פחות משבועיים הוא מגיע לגמר בסאן-סירו וינסה לזכות עם ריאל שוב בגביע עם האזניים הגדולות, והפעם כמאמן ראשי. חלום ה-UnDecima…
[/RIGHT]


(Kawa) #3726

תמונה שנתקלתי בה בפייסבוק


(Guy) #3727

זה בגלל הפציעות


(Madridista#1) #3728

ב2003 אנחנו זכינו באליפות, לא ברצלונה. אבל עדיין התמונה מאוד עגומה מבחינתנו.


(דניאל.) #3729

איזו תמונה עצובה. וגם מפתיעה פתאום כשמסתכלים על זה ככה.


(Merengue) #3730

כל עוד פרז במועדון זה ימשיך להיות גרוע.
זה כמו שתיתן לשחקן פיפא שכל היום עסוק בלהרכיב קבוצה של כוכבים בFUT לנהל קבוצה אמיתית ועוד אחת עם השם אולי הכי גדול בהסטוריה של הכדורגל.

אה ומי שפרסם את זה גנב לנו אליפות אחת ב-2003.


(hasanElmatador) #3731

אגב, מי שהכין את התמונה מתכוון להראות הבדלים בין ריאל לברצלונה הרי אם היה מכליל למשל את 5 השנים לפני כן, בהם ריאל עשתה 5 מ 5, התמונה הייתה קצת משתנה. בסופו של יום, לריאל מדריד יש 32 אליפות ולברצלונה יש 24 איך שתהפוך את זה.
מצד שני, הקצב של ברצלונה מאז 91 (קרויף המאמן??) הוא מוגבר וריאל צריכה להדליק נורה אדומה.

יש הסבר למה שתי האליפיות הריצופות היחידות ב25 השנים היו בקדנציה של ראמון קלדרון? השחקנים לא נפצעו?


(SantiagoBernabeu) #3732

אולי שייך להעביר את כל הדיון הזה לת’רד של פלורנטינו…

ואם אנחנו כבר בדיון בטח שמתם לב ש… אז בטח שמתם לב שת’רד העברות עדיין נעול? למרות שכבר רצות שמועות כבר לא מעט זמן…


(Michael Scofield) #3733

[QUOTE=SantiagoBernabeu;1680199]ואם אנחנו כבר בדיון בטח שמתם לב ש… אז בטח שמתם לב שת’רד העברות עדיין נעול? למרות שכבר רצות שמועות כבר לא מעט זמן…[/QUOTE]

ככה אנחנו נותנים גיבוי לשחקנים לפני גמר ליגת האלופות, כאילו דה :yay:


(EJB) #3735

בטח שמתם לב לדמיון המדהים בין סיום העונה בליגה הישראלית השנה לבין סיום עונת הקאפלו: מוליכה שתלויה בעצמה נכנסת לפיגור מוקדם, בסוף מצליחים להפוך את התוצאה ומסיימעם בתוצאה של 3:1, כשבמקביל המועמדת השנייה לאליפות מפרקת את היריבה שלה לחתיכות.
מה שחשוב - ב-2 המקרים הטובים ניצחו :slight_smile:


(Merengue) #3736

[QUOTE=EJB;1680563]בטח שמתם לב לדמיון המדהים בין סיום העונה בליגה הישראלית השנה לבין סיום עונת הקאפלו: מוליכה שתלויה בעצמה נכנסת לפיגור מוקדם, בסוף מצליחים להפוך את התוצאה ומסיימעם בתוצאה של 3:1, כשבמקביל המועמדת השנייה לאליפות מפרקת את היריבה שלה לחתיכות.
מה שחשוב - ב-2 המקרים הטובים ניצחו :)[/QUOTE]

גם חשבתי על זה, ואז נתתי לעצמי כאפה ואמרתי שאנחנו ריאל מדריד והם הפועל ב’'ש.


(Raulito-7) #3737

[RIGHT]בלתי-נתפס שעברו כבר שנתיים מאז אותו יום, ה-24 במאי 2014. הלה-דסימה.
יותר מיום הולדתי(12.12) ולצד תאריך החתונה שלי(עדיין לא) והולדת בני וביתי - התאריך הזה יישאר חרוט בזיכרון שלי לעד ובכל שנה הצמרמורת תתפרץ החוצה כמו להבה, הר געש. כמה פעמים במהלך החיים שלכם החלום הופך למציאות? המציאות עולה על כל דימיון?

אומרים שבאנגלית זה נשמע טוב ובספרדית(גם אם המאולתרת) זה נשמע עוד יותר טוב. אבל בשורה התחתונה אני חושב שכתבתי כבר מאות אלפי מילים על אותו המסע, מעבר ליומן המסע עצמו לאתר - ‘אם היו לי מילים לתאר - לבטח הייתי אומר…’ כן, טסתי עם ריאל מדריד לגמר ההוא בליסבון, הייתי שם בלה-דסימה. תמיד שואלים ‘מה הדבר הכי מטורף שעשית עבור הקבוצת כדורגל שלך’ - ואני חושב שזו התשובה. זה התחיל כקוריוז, משפט שזרקתי לאוויר כהתלהבות אחרי שהבטחנו את העלייה לגמר עוד במחצית במינכן - ותודות לאמא שהביאה אותי עד הלום - הגשמתי חלום.
ריאל מדריד היא השם האמצעי שלי. ככה הכירו אותי בביה"ס, בקורס חד"כ, בחדר כושר עצמו וגם במכללה אם כי שם אני מצניע את הכדורגל(ולא מבושה, חלילה).

זה היה כבר אבוד. התחלתי ללכת כביכול החוצה, אבל לא באמת. מוריניו סטייל. שומע שיש עוד חמש דקות תוספת זמן. ובדקה ה-92:48(חשוב לציין!) - קרן של מודריץ’… וכשראמוס נגח לרשת והשווה - הדמעות פשוט זלגו מעצמן. כל החיים עברו לי מול העיניים, תוך כמה שניות. הרגעים הטובים יותר והרגעים הטובים פחות, האכזבות. זו פעם ראשונה שאני מפרסם את התמונה שלי בוכה, אבל לא אכפת לי. אוהדים ספרדיים ראו את כל האמוציות ומהר ביקשו ממני תמונה. מרסלו לא היה יכול לעצור את עצמו עוד אחרי השער השלישי ולפני שריקת הסיום. איקר מירר בבכי ולא הפסיק. וגם די-מאריה, בעוד ראמוס הסתכל לשמיים - תודה על הכל. אני אוהב אותך, ריאל מדריד

התחושה הזו שהבאת גביע, שאתה אלוף אירופה. אי-אפשר להסביר אותה. שנתיים עברו מאז אותו רגע והג’וק הזה של הכדורגל לא נרגע, להיפך - הוא רק החמיר. ובעוד ארבעה ימים מצפה לנו בידיוק את אותה היריבה בגמר, והפעם בסאן-סירו. A Por La Undecima


[/RIGHT]


(Raulito-7) #3738

[B]עשרה זכרונות מהדסימה[/B]

\

[RIGHT][B][FONT=arial]בידיוק אתמול ה-24 במאי לפני שנתיים ריאל מדריד זכתה בגביע אירופה העשירי בתולדותיה אחרי ניצחון 4:1 מטורף על אתלטיקו מדריד בליסבון. במארקה קיבצו עשרה רגעים מיוחדים עם ליטוש מיוחד שלי.[/B][/FONT]
על אותו גמר נכתבו רק מהצד שלי(דור) מאות אלפי מילים, חוץ מיומן המסע, ועדיין - נראה שלא אצליח לתאר לכם את התחושה מאותו משחק, בין אם בגלל שהייתי שם בגמר בליסבון והייתי חלק מההיסטוריה והטירוף הזה מקרוב מאוד - וגם אם לא הייתי. הפתיח של המארקה אכזרי ומצמרר - "זה קרה לפני שנתיים אבל התחושה היא שזה קרה אתמול. או בעצם שחצי תקופת חיים עברה מאז וכל-כך הרבה השתנה. ריאל מדריד הצליחה להרוס את אתלטיקו מדריד ברגע הכי כואב שיש ובצורה הכי כואבת שיש ועשתה היסטוריה על חשבונה. השער של ראמוס בדקה ה-93 לקח את המשחק להארכה אך לכולם היה ברור שאתלטיקו מדריד לא מסוגלת. וביום שבת מחכה עוד מפגש…
[B]1. השער של סרחיו ראמוס[/B]. גול ששינה את ההיסטוריה, בפשטות. ‘ראש הזהב’, נכתב עליו במארקה ימים ספורים אחר-כך. הבלם עם הנפש של חלוץ כובש את השער הכי חשוב בהיסטוריה של ריאל מדריד אולי. וכל זה בתצוגת ענק. מודריץ’ רץ להרים את הקרן, השעון מראה על 92:48, אולי ניסיון אחרון להשוות. אני מהזווית בליסבון רואה את הכדור עולה גבוה, אבל בצורה לא פשוטה. כריסטיאנו ובייל שהיו הסכנה הגדולה ביותר - נשמרו היטב ע"י ההגנה. ראמוס קופץ גבוה מאוד, הפעם בלי המרפק, מסובב את הראש. אני רואה את היד הארוכה של טיבו קורטואה מזנקת לעבר הכדור שנכנס בידיוק ברווח בין היד לבין הקורה. קורטואה כמעט נגע בכדור ואתלטיקו כמעט נגעה בגביע אירופה הראשון בתולדותיה. אני בכיתי, שם מהמגרש, ולא רק.


[B]2. החגיגות של פלורנטינו[/B]. הלה-דסימה הייתה החזון של פלורנטינו פרס מרגע שחזר לריאל מדריד לקדנצייה שנייה. הנשיא השקיע הון עתק שנה אחרי שנה וגם בקיץ הזה. הוא ספג ביקורות על כך שלא הסתדר עם מוריניו ועל כך שברצלונה זכתה בעוד ועוד תארים. אחרי הגול של ראמוס ירדה לו אבן מהלב. פלורנטינו הרי לא רק נשיא אלא יותר מכל - אוהד. בכל משחק גדול, קלאסיקו למשל - מראים את הנשיאים יושבים זה ליד זה ומגיבים באיפוק מתוך כבוד לאחר. הפעם לא. פלורנטינו קם מייד, הניף ידיים אל-על ומחא כפיים שלוש פעמים.

[B]3. הגול של גארת’ בייל.[/B] “ברגע הזה, בייל שווה לריאל מדריד מאה מיליון יורו”, אמר שגיא כהן. והוא צדק. הוולשי כבר כבש שער ענק אחד באותה עונה, בגמר גביע המלך נגד ברצלונה(2:1) והביא להתפרצות שמחה ביציע, גם מצד כריסטיאנו הפצוע שחגג על אזרחי - אבל אי-אפשר להשוות. “בשביל רגעים כאלה הגעתי לריאל מדריד בקיץ”, אמר בייל שבאותו משחק החמיץ מצב קורץ מתוך הרחבה ולא הצליח לבעוט למסגרת ולו פעם אחת. הסלאלום האדיר היה של די-מאריה(שנבחר ל-MVP של הגמר) שבקו שמאל שיגע את הגנת אתלטיקו ובעט כדור אדיר, קורטואה הדף ו…בייל המתין שם ונגח בעדינות לרשת. בייל לא שכח להודות לארגנטינאי על הבישול.

4. [B]הטירוף של צ’אבי אלונסו[/B]. הוא הציג משחק ענק בגומלין נגד באיירן מינכן וגם ביתרון מבטיח ירד לגליץ’ מיותר. השופט לא חס על אלונסו והוציא לו כרטיס צהוב טראומתי. לכל האוהדים נשבר הלב כשהבינו - צ’אבי אלונסו יחמיץ את הגמר. אכזרי כמו רוי קין ב-1999 ובעיקר כמו נדבד ב-2003. צ’אבי אלונסו, בו תמיד נעים להיזכר - הגיע למשחק מרוהט כמובן עם חליפה. לרוב מדובר באיש שקול שלא מחצין רגשות ומסתפקת בתנועות קלות של מנהיגות וכיוון יתר השחקנים. בגמר הוא ישב ליד חסה הפצוע, והיה בטירוף כמו אלה על כר הדשא. הוא פשוט עזב את ‘האיזור הטכני’ ופרץ לדשא כדי לחגוג בטירוף עם יתר השחקנים. מרגש - [B]הנה זה[/B]

5. [B]השגיאה, הנשיקה לראמוס והדמעות של איקר קסיאס[/B]. דקה 36 - קרן של אתלטיקו. הכדור לא מורחק טוב. איקר יוצא ולא מצליח להדוף ודייגו גודין מקשית מעליו, 1:0 לאתלטיקו מדריד. איקר לא האמין שזה קורה לו. האיש שתמיד היה חתום על הצלות שנוגדות את חוקי הפיזיקה, כמו בגמר ההוא בגלאזגו נגד לברקוזן בגיל 21 - טעה ובגדול, באמא של המאני-טיים. זה נשמע פשוט לא הגיוני. באותו רגע הזכרונות אצלינו צפו. הסכסוך עם מוריניו, הירידה בכושרו. איקר רצה לקבור את עצמו. על היכולת שלו בשנתיים האחרונות בריאל מדריד וכן העונה בפורטו אפשר להתווכח - אבל לא על התשוקה והרצון לנצח. מה שחשוב הוא שאיקר הוא הקפטן שעשה היסטוריה. הוא הניף את גביע הדסימה. מייד אחרי הגול הוא נישק את ראמוס במעין מחווה של ‘תודה חבר, הצלת אותי’. ראמוס בהמשך יספר שאיקר אמר לו - “אני ממש אוהב אותך”. עוד לפני השריקה הוא כרע ברך ולא היה יכול לעצור את הדמעות. כמו ב-‘לה-אוקטובה’; כמו ב-‘לה-נובנה’; כמו בעונת הקאפלו, הן במשחק נגד סראגוסה וטירוף הטאמודזו והן במשחק נגד מאיורקה - אליפות מס’ 30. מה שווים החיים האלה בלי רגש?

[B]6. הבכי של מרסלו[/B]. את הדמעות של איקר אפשר וקל להבין. שחקן בית, בשר מבשרה של ריאל מדריד. אבל התפרצות הרגשות של מרסלו, שחקן זר ליתר דיוק - הייתה מרגשת לא פחות. מרסלו סבל המון באותה עונה. הוא לא הצליח לחזור מאותה פציעה ב-2013/14 ולצד הופעות טובות - הציג משחקי נפל. היה כבד התקפית וחסר את הצעד הראשון המהיר, אולי חסר ביטחון במידה מסוימת, והגנתית הוא מעולם לא היה גדול. היה ברור שקונטראו יועדף על פניו בגמר. אבל מרסלו נכנס לשחק. בדקה ה-117 הוא ניצל את השטח שקיבל מההגנה הסחוטה של אתלטיקו שכבר לא עמדה על הרגליים, התקדם לעבר השער ובעט כדור חזק אותו הצליח קורטואה רק להדוף לרשת. אחרי השער הוא פשט את החולצה וסימן לאוהדים. אחר-כך, עוד לפני שריקת הסיום - הוא פשוט התפרק על הכתף של איקר ובכה כמו ילד. נדיר לראות שחקנים בוכים לפני שנשמעה השריקה האחרונה באמת. כמה יפה לראות שחקנים לוקחים ללב כמונו, האוהדים. החיים לא שווים כלום בלי רגש.

[B]7. האגדות באות[/B]. ימים ספורים לפני הגמר בליסבון ואני רואה את השם ראול בשורה למעלה. ואחר-כך את המילה גמר. ואחר-כך את המילים ‘השחקן ה-12’. כבר אז הבנתי שהאגדה ראול שהיה אחראי על שלושה גביעי אירופה - יצטרף לריאל מדריד במסע שלה לעבר הדסימה. באתר הרישמי קבעו ראיון עם מס’ אגדות עבר כמו פדג’ה מיאטוביץ’, פרננדו היירו וגם אלה שהחלו את המורשת איי-שם בשנות ה-50 - פאקו חנטו, שיאן הזכיות במפעל(6) ודון אלפרדו די-סטפאנו. קצת פחות מחודשיים אחרי הדסימה - דון אלפרדו הלך לעולמו וריאל מדריד הייתה באבל מוחלט. אבל מה שחשוב הוא שדי-סטפאנו ראה במו עיניו את ריאל מדריד חוזרת לקידמת הבמה של הכדורגל האירופי.

8. [B]השחקנים שרים לאנצ’לוטי “CÓMO NO TE VOY A QUERER[/B]”. בסיום המשחק הייתה התפרצות רגשות אדירה. אנצ’לוטי הגיע לעמדת הראיונות ושם חיכתה לו הפתעה - רכבת של שחקנים. כמעט הרכב שלם היה שם. מרסלו, ראמוס, פפה, איסקו, סמי קדירה, אלבארו מוראטה, וגם לוקה מודריץ’. אנצ’לוטי חייך והצטרף לשירה המאולתרת. למחרת, בחגיגות בסנטיאגו ברנבאו הוא יפתיע בענק את אלפי האוהדים עם ביצוע מיוחד של ההמון החדש שלנו - Hala Madrid Y Nada Mas - [B]הנה זה[/B].

9. [B]היכולת של די-מאריה[/B]. אסור לשכוח את האיש שאיננו, זה שהיה קשה לנו לקבל את עזיבתו, עם כל האהבה לחאמס רודריגס. כשבייל נרכש בקיץ בתמורה לסכום עתק - רבים חשבו שהוא יגיע על חשבונו של די-מאריה. אבל אנצ’לוטי רצה לשלב יחד את כל הכוכבים וחיפש משהו שירענן את הקישור שלו. די-מאריה עבר הסבה לא רעה מקיצוני סופה לקשר מרכזי שטס קדימה בהתקפות המתפרצות ולוחץ את שחקני ההגנה. הוא נבחר כמובן ל-MVP של הגמר והדריבל שלו מול אתלטיקו מדריד העייפה הביא למכת מוות על דייגו סימאונה. גם הוא אגב מאוד התרגש בסיום ומירר בבכי אחרי ששלף את דגל ארגנטינה.
10. [B]החילופים של אנצ’לוטי[/B]. סמי קדירה היה זה שפתח בהרכב במקום אלונסו המושעה, והיה אחד הגרועים על המגרש. פאביו קונטראו שיחק היטב, כרגיל, בחלק האחורי, אבל לא הצליח לתרום התקפית, אם כי ספסולו של מרסלו שלא היה בכושר טוב באותה עונה - התקבל בהבנה במדריד. אבל אנצ’לוטי ידע לשנות ובשלב מוקדם יחסית. איסקו החליף את קדירה ושידרג את הנעת הכדור של ריאל מדריד בשליש האחרון של המגרש ומרסלו הוסיף הרבה מרץ לצד שמאל, וכמובן התכבד בשער השלישי הנהדר. מעבר לכך, לא רבים זוכרים - אבל אנצ’לוטי זרק למערכה גם את אלבארו מוראטה במקום בנזמה.

  • אל תשכחו שאיקר הבטיח לראמוס באותו ערב שאם ריאל מדריד תזכה בליגת האלופות בעונה הבאה - הוא ייתן לו את הכבוד להניף את הגביע. לסרחיו ראמוס יש הזדמנות לעשות זאת ביום שבת בלי טובות מאף-אחד. אנחנו נמשיך לקסוס ציפורניים ולספור את הדקות…
    [/RIGHT]

(Merengue) #3739

https://twitter.com/RaulGonzalez?lang=he
ראול, האיש שמעולם לא פתח חשבון כלשהו באיזה רשת חברתית בניגוד לכמעט כל בנאדם בענף הזה, החליט כנראה ברוח הגמר לפתוח חשבון טוויטר.


(EJB) #3740

זידאן לקח את ליגת האלופות בשנה הראשונה שלו כשחקן, כעוזר מאמן וכמאמן ריאל מדריד!

אגב, מישהו יודע להגיד כמה מאמנים (אם בכלל) לקחו את ליגת האלופות בשנה הראשונה שלהם כמאמנים בכירים? (לא שהיו הרבה עם ההזדמנות לזה…)


(Dovi) #3742

לא זוכר אם היית אתה אבל מישהו כבר שאל את זה לא מזמן בתרד אחר.
יש את פפ.

Sent from my iPhone using Tapatalk


(Netanel S) #3747

[QUOTE=F.Redondo;1681508]

כל ארבעת הבועטים הראשונים בדו קרב הפנדלים בעטו לפינה הימנית ורונאלדו בעט לאמצע את שער הניצחון.

[/QUOTE]

למיטב זכרוני רונאלדו בעט ימינה… אבל שארגע אצפה שוב :grin:


(Madrisdista) #3748

האמת שאני וחברים שלי דיברנו על זה תוך כדי הדו-קרב וגם אחי שהסתיים. היה נראה שריאל בעטו בכוונה לפינה הימנית, ותכננו זאת מראש. אובלאק לא זינק פעם אחת לפינה. נראה כאילו שמאל זה הצד החלש שלו, והטקטיקה שלו הייתה לא להמר אלא לחכות ולנסות לראות לאן בועטים קודם. לטעמי טעות (כמובן שאני חכם בדיעבד). אובלאק שוער מצויין ואם אני לא טועה גם עוצר פנדלים לא רע. משום מה הפעם החליט לא להמר על פינה, וכמו שאמרתי, נראה שהשמאל שלו זה הצד החלש.


(whykds) #3749

[QUOTE=Madrisdista;1681534] אובלאק שוער מצויין ואם אני לא טועה גם עוצר פנדלים לא רע. משום מה הפעם החליט לא להמר על פינה, וכמו שאמרתי, נראה שהשמאל שלו זה הצד החלש.[/QUOTE]

מיכאל יוכין, וואלה:

אובלק לא מצטיין בנושא בלשון המעטה. לפני שנתיים הוא הפסיד בפנדלים לסביליה כאשר עמד בשער בנפיקה בגמר הליגה האירופית ולא עצר אף בעיטה. בשמינית הגמר מול איינדהובן הוא ספג שבעה פנדלים רצופים לפני שלוסיאנו נארסינג בעט למשקוף והעניק לו ניצחון. גם אתמול הלכו כל הפנדלים של ריאל פנימה. רק את הבעיטה הגורלית של תומאס מולר בחצי הגמר נגד באיירן מינכן הצליח אובלק להדוף, וזה שווה המון.