סיפורה של הקבוצה הטובה ביותר שירדה לצ'מפיונשיפ

ווסטהאם

(Alon Fman) #1

קשה לדמיין מקרה דומה למה שקרה לווסטהאם בעונת 2002/03.
מצוידים בסוללת כוכבים דוגמת פאולו די-קאניו, מייקל קאריק, גלן ג’ונסון, ג’רמיין דפו וג’ו קול ווסטהאם עדיין הצליחו למצוא את עצמם במקום ה-18 ולרדת לליגה השנייה לשתי העונות הבאות.

ולא רק שכך קרה, הם עשו זאת עם 42 נקודות בחזקתם!
לשם השוואה, ממוצע הנקודות הנדרש להישארות בפרמייר ליג מאז הקמתה (משמע כדי להבטיח את המקום ה-17) עומד על 37 נקודות, והפטישים מצאו עצמם יורדים לליגה השנייה עם 5 נקודות יותר.
יתרה מכך, אותן 42 נקודות היו בממוצע מספיקות בכל העונות הבאות - כלומר, ב-14 העונות האחרונות בליגה - להגעה לפחות למקום ה-15 (הממוצע המדויק הוא 14.78).

בעונה שלאחר הירידה, הפטישים הפסידו בגמר פלייאוף העלייה לקריסטל פאלאס 1-0, אך בעונה שלאחר מכן (2004/05) עלו מאותו המעמד בדיוק משער של בובי זאמורה בגמר מול פרסטון, כאשר הכוכבים ששיחקו בקבוצה בעונת הירידה כבר לא היו בקבוצה,והיא הובלה לאורך העונה בעיקר ע"י זאמורה וטדי שרינגהאם המזדקן, שהגיע בהעברה חופשית עונה קודם לכן.

בעונה הבאה ווסטהאם כבר חזרה לפרמייר ליג לעונה פנטסטית בה הגיעה למקום ה-9, יחד עם שני שחקני הרכש הישראלים - יוסי בניון, שנשאר בקבוצה גם בעונה הבאה טרם עבר לליברפול, ויניב קטן בעונתו היחידה מחוץ לישראל.

פרט מעניין נוסף נוגע למה שקרה בעונה לאחר מכן:
בעונת 2006/07 ווסטהאם ניצבה שוב אל מול איום הירידה לליגת המשנה, וניצלה באמצעות רצף מדהים של 7 נצחונות ב-9 המשחקים האחרונים של העונה, כאשר ניצחון 1-0 במחזור הסיום מול האלופה הטרייה מנצ’סטר יונייטד (משער של הרכש החדש קרלוס טבס) הוא שהציל אותה ברגע האחרון מירידה.
את העונה הזו סיימה ווסטהאם במקום ה-15 בהפרש של 3 נקודות מהקו האדום… כשבחזקתה 41 נקודות.

dejected_west_ham_6_575810a